ראיתי את הצילום שצילם Vladimir Leykin ושפורסם בתאריך 17.5.20 באתר פייסבוק בקבוצה של בוטניקה לאוהבים – צמחי הבר של ארץ ישראל. התמונה עוררה בי קשר מיידי לזמנים שאנחנו עוברים עכשיו בצל מגפת הקורונה. איני מכירה את הצלם ולכן ביקשתי את רשותו לפרסם את התמונה והרי היא לפניכם – זקן תיש ארוך שצולם בקיבוץ מנרה בימים של שרב לוהט שפקד את המדינה.

זהו צמח שכיח בשדות הקיץ של ישראל וראיתי אותו מאות פעמים. אלא שזווית הצילום המיוחדת הביאה אותו למודעות שלי ועצרתי את גלילת התמונות כדי להביט בו טוב יותר. זווית הצילום לא רק שעוררה את ענייני אלא גם גרמה לי לתהות במה מדובר. לרגע הוא נראה לי כמו מקבץ מטריות קוּריות שקופות למחצה שהאור זוהר דרכן. ממש דימיתי לחוש את משב הרוח בקורים הדקים ולראות את תנועת הצמח באוויר הלוהט.

כך גם בחיים. לכולנו תבניות מחשבה אופייניות וכולנו פועלים על פיהן: מוצרי מזון שאנחנו רגילים לקנות, חנויות בגדים שאנחנו אוהבים, מקום הנופש המוכר שחוזרים אליו מדי שנה, חוג הספורט החביב עלינו. כולנו חוזרים אל המוכר והידוע. מדוע? זה חוסך לנו זמן ואנרגיה. שהרי כבר ניסינו וראינו שהדבר טוב ונכון עבורנו. ואם כך למה לטרוח ולחשוב בכל קנייה מחדש לאיזו חנות או סופר ללכת. האם לזה המקומי? שם נעים אבל לא כל המוצרים שאני אוהבת קיימים שם. מצד שני זה קרוב מאוד. האם לסופר הנמצא במרחק עשר דקות נסיעה? שם מאוד יקר. אבל הפירות והירקות יפים מאוד. האם לנסוע מרחק רבע שעה לסופר הענק בו המוצרים מצוינים? אבל תהליך הקנייה ארוך ומייגע שם. ברגע שהתקבעה תבנית חשיבה במוחי באשר לסופר שנוח לי לקנות בו, אסע אליו בכל פעם ולא אטרח לחשוב על כל האפשרויות העומדות בפניי בכל פעם. זו גדולתה של תבנית חשיבה: יעילה ומקצרת תהליכים. מצד שני, אם לא אנסה אף פעם סופר אחר אני עלולה להפסיד מוצרים/ נוחות/הוזלות שיש באחרים.

תבניות חשיבה קיימות כיון שהן מייעלות את התפקוד.

קיומן של תבניות חשיבה מעוגן באינספור ניסויים ותאוריות של תפיסה. ידוע היום כי התפיסה שלנו משתנה על פי המוטיבציה שלנו לתפוס את הדברים ועל פי תבניות חשיבה הקיימות במוחנו בנוגע לאובייקט, אירוע או תחושות. את תבניות החשיבה ספגנו ולמדנו מהסביבה בה אנחנו חיים וגם מזו הפנימית שלנו: המבנה המוחי אתו נולדנו. במדע הפיזיקה קיים שיח סוער לגבי השאלה מהי "מציאות" והאם אנחנו יכולים לתפוס משהו בצורה אובייקטיבית. המחשבה הרווחת היום היא שכל תפיסה שאנחנו תופסים בחושים שלנו וכל הבנה והסקת מסקנות שלנו – כולן פרי תבניות חשיבה מוקדמות שיש לנו.

טיפול נפשי עוסק בהעלאת שאלות לגבי תבניות חשיבה קיימות ובמציאת תבניות חדשות. שינוי ההתמקדות וההקשבה למה שלא היינו קשובים אליו עד עתה מאפשרים שינוי תבניות חשיבה ובעקבותיהן שינוי התנהגותי. עלייה למודעות של תבניות קיימות מאפשרת את השאלה האם אנחנו מעוניינים שימשיכו להנחות את חיינו. יכולת הבחירה שלנו מתרחבת ומאפשרת לנו לשנות את הדברים שאיננו מרוצים מהם.

נגיף הקורונה, עם כל הקשיים שהביא לפיתחנו אפשר לנו לראות את חיינו לרגע מנקודת מבט חדשה. הנגיף ניער את אורחות החיים שלנו, את ההרגלים הקבועים ובלית ברירה נאלצנו לסגל התנהלות חדשה. נדרשנו לשנות את המוכר לנו בתחומי חיים רבים. לא עוד הליכה לקנייה אלא הזמנת מוצרים בטלפון או באינטרנט. זה הביא לצורך לבחור מקום חדש בו אנחנו קונים. או לפחות לחשוב על האפשרות הזו. הסופרמרקטים הגדולים קרסו תחת עומס ההזמנות ולא ניתן היה לקבל את המוצרים בזמן סביר. והחנויות השכונתיות? אלה עשו כמיטב יכולתן לספק את הצרכים שלנו. האם נישאר איתן בהמשך? יש משהו מאוד נוח בישיבה בבית אל מול המחשב בכל שעה משעות היממה, ביכולת להשוות בין מחירי מוצרים ומרכיביהם, ולציין מועד למשלוח. לא צריך לצאת מהבית, לחפש חניה, לעמוד בתורים ולבזבז זמן יקר.

בזמן הקורונה הטיפול הנפשי לא יכול היה להתקיים בקליניקה. במשך שבת שלמה למדתי את נושא הזום, התמודדתי עם הטכניקה החדשה לי, קראתי על חוקיו, ביררתי את חוקיות הטיפול הנפשי בעזרת הזום, אפילו היה עליי לשקול איזה מחיר לקבל על פגישה טיפולית בעזרת הזום. באחת קפצתי אל המים הקרים של פגישות מקוונות. קל זה לא היה. בנוסף על הקושי שלי לתפעל את המערכת הזו ביום הראשון, התגלו בהמשך הדרך שפע של בעיות באיכות השידור, שאתגרו כל פגישה טיפולית שמטבע הדברים היא רגישה ואינטימית. כאמור – קל זה לא היה, לא עבור המטופלים ולא עבורי. ובכל זאת צלחנו את הקשיים וניהלנו פגישות טיפוליות בעלות משמעות וחשיבות מרובות.

את הקשרים המשפחתיים והחברתיים עם בני המשפחה העברנו לאמצעים טכנולוגיים שונים. יום הולדת שתוכנן עם שתי חברות כיומיים של כיף עם לינה ליד הכינרת היה צריך להשתנות. הביקור במסעדות ובבתי קפה הוחלף בפיקניקים בחיק הטבע הבטוח והמוגן, יחסית, מהנגיף. אינספור חלקים בפאזל של חיינו אותגרו והשתנו.

האם בחלוף איום נגיף הקורונה נחזור להרגלים הישנים? בחלקם כן ובחלקם לא. נקודת המבט כבר אחרת. יצאנו מהתבניות המחשבתיות שלנו וראינו את הדברים בצורה שונה. אין ספק שאמשיך להיעזר באפשרות של טיפול מקוון. אולי למקרים בהם לא יוכל המטופל להגיע לחדר הטיפולים מסיבה כלשהי. אוכל גם לטפל באנשים דוברי עברית מעבר לים. פגישות ההדרכה וההרצאות בעזרת הזום תישארנה לפחות בחלקן כיון שהן נוחות מאוד ועונות על הצורך ללמוד ולחשוב יחד עם אנשי המקצוע ללא הסרבול שבמפגש מתואם חודשים מראש, במקום מרוחק הדורש נהיגה וחנייה מתישות. אמי למדה את רזי הזום והווטסאפ-וידאו והיא תמשיך להיעזר בהם כדי לראות את נכדיה שלא תמיד מתפנים להגיע אליה. ואפילו אמשיך לעתים ברגעים של מצוקה או עצלות לקנות בצורה מקוונת.

יש גם הפסד? בכל שינוי קיים הפסד מסוים, שהרי הפסקנו את ההתנהלות הקודמת. ובכל שינוי יכול להיות רווח, שהרי נחשפנו לדברים חדשים והרחבנו את יכולת הבחירה שלנו. נקודת מבט חדשה, כמו בצילום, תמיד מעניינת ומאתגרת ופותחת דלתות חדשות להתנהלות שלנו.