כאשר אבא חוזר אחרי תקופות מילואים ארוכות החוזרות על עצמן הוא עייף ושחוק, שמח לראות את המשפחה אבל לא תמיד מוצא את מקומו ולא תמיד יכול להיות פנוי לתהליכים השונים כל כך הנדרשים בבית. ברוב הפעמים החוסן האישי והזוגי יביא רגיעה לאחר זמן וחיבור מחודש לעצמי, לזוגיות ולילדים, אך עם זאת לעתים הקשיים חבויים וייצאו אחרי זמן ארוך. כיצד משפיעים מילואים ממושכים של הורה עליו ועל משפחתו ומה ניתן לעשות כדי שהמשפחה הגרעינית תתאחד ותמצא מחדש את האיזון שלה?
מזה חודשים ארוכים אנו נמצאים במלחמה כוללת ושירות המילואים הארוך כל כך נותן את אותותיו אצל החיילים והחיילות ולא פחות מכך במשפחות שנשארו בבית. תינוק, שזה עתה נולד כשאימו מגויסת, נשאר עם סבתא בעוד אמא יצאה ולא חוזרת שבועות ארוכים. נשים בתפקידים רבים הנקראות שוב ושוב למילואים ארוכים, גברים ששירתו עשרות ומאות ימי מילואים, חלקם הגדול בתוך קרבות קשים. כול אלה מרעידים את קירות החוסן של הבית הפרטי והלאומי.
פעמים רבות אני שומעת את המשפט: "הנשים שנשארו בבית הן הגיבורות של המלחמה". אני מסכימה עם הדובר ורוצה לומר שגם הילדים ובני הנוער הם הגיבורים. בדרך כלל אב המשפחה, לעתים גם האם, נעלמים לשבועות ארוכים, אפילו בטלפון לא תמיד ניתן לדבר איתם והחיים צריכים להמשיך. אני זוכרת היטב את היציאה למילואים של בעלי לשירות קרבי, חודשיים בכול שנה (היום זה נראה מעט) במשך עשרות שנים. נשארתי בבית עם שלושה ילדים קטנים, היה צריך לתפעל את הבית והמשפחה: קניות, בישול, ניקיון, גן ובית ספר, להעיר את הילדים בבוקר ולצאת בזמן, מקלחות והשכבות ערב, להשיב את שאלות הילדים מתי אבא יחזור, ובתוך כל אלה דאגה גדולה שהדחקתי עמוק פנימה. לא היו אז טלפונים סלולריים ולא ידעתי מה קורה איתו עד שלא פתח פתאום את הדלת, באמצע הלילה בדרך כלל, וחזר ליום או יומיים, ושוב יצא למילואים.
סלבדור מינושין, שהיה מטפל משפחתי, פיתח תיאוריה ושיטת טיפול המסתמכות על מבנה המשפחה ועל משמעותו בתחושת ההגנה שמשפחה מעניקה לילדים ולילדות. הוא דימה את המשפחה כבית. בתוך הבית נמצאים הילדים ובתפקיד הקירות והגג נמצאים ההורים המגנים ושומרים עליהם. כאשר אחד ההורים נעלם עלול להיות מצב ש'מתפנה' מקום ונוצר חור בגג. אם המשפחה צריכה לאזור כוחות ולמלא את החור שבגג, לפעול מבחינה פיזית, ניהולית ורגשית כמו שני הורים. מטבע הדברים הילדים חשים את השינוי: אבא או אמא שיצאו למילואים חסרים מאוד, הילדים חשים את הדאגה להורה שנעלם. הם עצמם סובלים מפחדים בעקבות המלחמה, הטילים, האזעקות. אמא אחראית על הכול. גם היום, כאשר קיימת רגיעה מסוימת, הידיעה כי עלולה להיות אזעקה בכול רגע, בעיקר בלילות, מקשה על אמא לישון בשקט. היא יודעת שהיא לבד ובמקרה אזעקה תצטרך להעיר את הילדים ולקחת אותם למרחב מוגן.
אלפרד אדלר, תיאורטיקן שכתב על המשפחה ומשמעותה עבור הילדים, ראה בתא המשפחתי את עיקר בניית החוסן אצל ילדי המשפחה. כאשר החוסן ההורי מתערער הילדים חווים חוסר ביטחון ופחד. התוצאה היא קשת אפשרית של סימפטומים: החל מחזרה להרטבת לילה או יום אצל ילדים צעירים, חרדות בגיל בית הספר היסודי וגם התיכון, קושי לתפקד בבית הספר, לעתים גם הימנעות חברתית. יש פעמים, שבהן המתח וחוסר האונים על ההיעדרות הממושכת של אבא או אמא, מביאים להתפרצויות זעם, לכעס המופנה כלפי ההורה שנשאר בבית וכלפי האחים. במקרים קשים הכעס מופנה כלפי העצמי ומתבטא בפגיעה עצמית, בחיתוך או בכוויות עצמיות ועלול להגיע גם לניסיון אובדני.
כאשר אבא חוזר אחרי תקופות מילואים ארוכות החוזרות על עצמן, הוא עייף ושחוק. שמח לראות את המשפחה, אבל לא תמיד מוצא את מקומו. זה עתה חזר מהתופת ונלחם על חייו ועל חיי חבריו ועכשיו הוא צריך להחליף חיתול או להקשיב בסבלנות לפעוטה שלא רוצה ללכת לישון ורוצה עוד סיפור ועוד אחד. הוא רוצה וצריך לחזור לעצמו, לארגן את המחשבות ואת הנפש, להתחיל לעכל את מה שעבר. עם כול הרצון הטוב שלו והשמחה לראות את הילדים לא תמיד הוא יכול להיות פנוי לתהליכים השונים כל כך שנדרשים בבית.
חשוב לומר כי לא אצל כל הילדים ולא אצל כל האבות והאימהות נראה קשיים דומים. ברוב הפעמים החוסן האישי והזוגי יביא רגיעה לאחר זמן וחיבור מחודש אל העצמי, אל הזוגיות ואל הילדים. עם זאת לעתים הקשיים חבויים וייצאו אחרי זמן ארוך.
אז מה ניתן לעשות?
סבלנות, סבלנות ושוב סבלנות. קחו את זה לאט, מילואימניקים ובנות זוג. אל תצפו שהכול יחזור מיד לקדמותו. השינוי יהיה ספירלי, תהיה התקדמות ושוב תהיה נסיגה מסוימת. חשוב לתת מקום וזמן למשפחה הגרעינית להתאחד ולמצוא מחדש את האיזון שלה. עם זאת עזרה של המשפחה המורחבת יכולה לסייע מאוד. סבים וסבתות, דודים ודודות, כדאי שתשאלו האם אתם יכולים לעזור ובאיזו צורה. גם במערכת החינוך צריכים להיות סבלנים כלפי ילדים שאביהם חזר הביתה אחרי חודשים של מילואים. הילדים חווים מתח כבד, תחושה חזקה של חוסר אונים. אלה יכולים לבוא לביטוי בהתפרצויות זעם, ריבים עם ילדים בכיתה, קושי בתפקוד לימודי. יש לראות כיצד לתת מענה לכל ילד או ילדה המתקשים עקב המצב.
היו ערניים אם יש צורך ניתן לפנות לקבלת עזרה למרכזים רבים של משרד הביטחון ושל קופות החולים. ניתן גם ליצור קשר עם ער"ן או עם מערכות הרווחה בעיר המגורים:
נט״ל – קו סיוע המתמחה במענה למצבי מצוקה על רקע מלחמה וטרור 24/7 בטלפון: 1-800-363-363.
"נפש אחת" – נכי צה״ל ומשפחותיהם – קו התמיכה עבור נכי צה"ל וכוחות הביטחון, ולחיילים משוחררים שמתמודדים עם פוסט טראומה עקב שירותם הצבאי. 24/7 בטלפון: *8944.
אל תהססו לבקש עזרה. אל תאמרו: "היינו חזקים ונתגבר על כל אתגר". קבלו את העזרה המגיעה לכם כדי לקצר ולייעל את החזרה לחיים רגילים ולשלווה פנימית ומשפחתית.