ועלייה במקרי דכאון ומחשבות אובדניות אצל תלמידים

בימים אלו ילדים והורים, מורים וצוותי בית הספר – כולם מתכוננים לפתיחת שנת הלימודים בצל מגפת הקורונה. השנה וחצי האחרונות היו קשות לכולנו, וקשות מנשוא לתלמידי בית הספר ולהוריהם. המגפה תקפה בכל עוז ובניסיונות למנוע את התפשטותה נסגרו בתי הספר לתלמידים ולמורים. ההוראה נעשתה מהבתים, כל אחד מביתו, בעזרת תוכנת הפלא – הזום. זו הייתה ברירה שנבעה מחוסר ברירה. למרות שהיו תכנים לימודיים שאפשר היה להעביר דרך האינטרנט, הרי שהנושא החברתי ובעיקר הנושא של בריאות הנפש לא נלקח בחשבון והביא להתמוטטות רגשית אצל תלמידים ותלמידות רבים.

החוסר במגע אנושי וחברתי גרם למצוקה קשה אצל רבים מהילדים. את עיקר המצוקה ראיתי בקליניקה אצל תלמידי חטיבת הביניים. הוריהם של ילדים בגילאי בית הספר היסודי יצרו קפסולות של מפגשים בין הילדים, מה שהביא לשמירת המגע החברתי. התיכוניסטים דאגו לעצמו לקשרים חברתיים, גם אם מצומצמים. בני חטיבות הביניים נשארו קרחים מכאן ומכאן. הם שקעו אל תוך הרשתות החברתיות, היו ערים בלילות וישנו בימים, גחו מחדרם רק כדי לאכול ארוחות לא סדירות וחזרו אל המיטה. ההתחברות שלהם אל הזום הייתה מקרית: אם התעוררו והמורה לחץ הם התחברו ולעתים קרובות הניחו טלפון מעל למסך המחשב ושיחקו או גלשו בו בעודם נמצאים לכאורה בקשב למורה.

המורים עצמם חוו קשיים עצומים בניסיון ללמוד את שיטת הלימוד החדשה, להכין חומרים מתאימים לזום, להחזיק את ערנות התלמידים ולתת להם את שהמורים רוצים לתת יותר מכל – את תשומת הלב והאכפתיות וההרגשה שהם רואים את הילד ואת עולמו.

לא, לא כל הילדים נפגעו, אבל רבים מאוד מהם חוו פגיעה רגשית קשה. תסמונות של חרדות ודכאון התגברו ויותר ויותר מתבגרים צעירים הגיעו, במקרה הטוב, לטיפול. רבים מבני הנוער הצעירים ניסו לפתור את בעיותיהם בעזרת עצות שקבלו ברשתות, חלקן מבני גילם שאינם מוסמכים ואינם מבינים את גודל הבעיות ואת הדרכים לפתור אותן – תהליך מסוכן ביותר עבור הנועץ ועבור היועץ.

מהו דכאון ומהן סיבותיו

דיכאון הוא מחלה נפשית הנגרמת משינויים כימיים במוח. הוא יכול להופיע בשורת סימנים – סימפטומים גופניים ונפשיים ולפגוע בתפקוד האישי והחברתי ואף להביא לחוסר חשק לחיות.

הסימפטומים יכולים לכלול שינויים בשינה (הרבה יותר או פחות), בתאבון (אכילת יתר או צמצום האכילה) שיגרור עלייה או ירידה חדות במשקל. לעתים קרובות קיים קושי להתרכז וירידה בזיכרון, עייפות תמידית וחולשה ולעתים כאבי ראש והתפקוד הלימודי יורד. קיימת ירידה בחשק לעשות דברים וגם בחשק המיני. ילד/ה או מתבגר/ה הסובלים מדיכאון חשים עצב, ייאוש, חוסר תקווה לשינוי המצב, לעתים קרובות גם אשמה. הם נוטים להסתגר בחדרם ומפסיקים פעילויות שעשו קודם, וממעטים בקשר עם חבריהם או עם בני המשפחה. בגלל תחושת הייאוש לעתים עולות מחשבות לפגיעה עצמית עד ניסיונות התאבדות.

הסיבות לדיכאון יכולות להיות מגוונות. פרידה מבן/ב זוג, חרם חברתי, מוות במשפחה או בעיה גופנית.

השפעת הסגרים והלימודים בבית על מצבי דכאון

אחת הסיבות החזקות ביותר לדיכאון היא מניעת או צמצום קשרים חברתיים. למפגשים חברתיים, לקשר בינאישי חשיבות מהותית בבריאות הנפשית שלנו. תקופת הקורונה השפיעה מאוד על דיכאון אצל בני ובנות נוער. בגלל הבידוד החברתי עלו בצורה דרסטית מקרי הדיכאון. הניתוק החברתי שנבע מהפסקת הלימודים בכיתה וכל פעילויות החוגים, הניתוק המשפחתי מסבא וסבתא ומדודים, הפסקת פעילויות חברתיות ומשפחתיות, שהות התמידית לבד בחדר, השקיעה במסכים, העצבנות של כל בני הבית, הפחד לחלות בקורונה ולגרום לסבא וסבתא מחלה כל אלה הביאו לעלייה חדה בתחושות ייאוש וברצון למות אצל מתבגרים/ות.

האם ניתן לעזור למי שחולה בדיכאון ומתי לפנות לעזרה עבורי או עבור חברי

בהחלט כן! ובסיכויים גבוהים מאוד. חייבים לזכור: דיכאון היא מחלה שמרגישים בה רע מאוד וחוסר תקווה לשינוי. אבל היא מחלה שיחסית קלה לריפוי המשלב תרופות וטיפול בשיחות. בהתחלה זה אומנם מרגיש נורא אבל כחודשיים עד שלושה מתחילת הטיפול תחושו הקלה משמעותית מאוד, היכולת ללמוד תעלה, שמחת החיים תשוב, ואיתם החברים ואתם יכולים לחזור לחיים הקודמים שלכם.

מתי עליי לפנות לעזרה?

אם אני מרגיש/ה שאין לי חשק לעשות מה שעשיתי בעבר, אני בוכה הרבה, פוגע/ת

בעצמי פיזית חווה ירידה בלימודים ובעיות בשינה או שמתעוררים בי אחד או כמה

מהסימפטומים שכתובים למעלה עליי לפנות מיידית להורה, למחנך, ליועצת בית

הספר או לרופא ולקבל עזרה. אפשר לפנות גם למוקדי ער"ן או לרשויות הרווחה.

מתי על החברים לפנות לעזרה?

בכל מצב בו אתם חושדים שחבר או חברה בדיכאון יש לפנות מייד למחנך הכיתה, ליועצת בית הספר, למדריך מבוגר בתנועה או להורים.. יש מקרים בהם תוכלו לראות חיתוכים על הזרוע או הרגל, סימני צביטות או כוויות של סיגריה, דיבור על רצון למות ועל תוכנית להתאבד. אם חברה או חבר נעלמים לכם, יוצרים פחות קשר, באים פחות לפעילות חברתית, מרבים לשבת ולבהות בשיעור או בהפסקות, בוכים או מדברים על רצון למות, או אם הם משתכרים באופן תכוף וצורכים יותר סמים מפעם יש לפנות מיידית לעזרה ולדווח על כך.

זכרו – פעולה מהירה יכולה להציל את חיי החברים שלכם!