הקורונה נמצאת איתנו זמן קצר יחסית, אך העובדה שאנו נמצאים בחוסר ידע לגבי מוצאו, התנהלותו, מידת הדבקתו ותוקפנותו מייצרת סוג נוסף של הדבקה – חרדות שרק הולכות ומתחזקות ומציפות תיאוריות קונספירציה. אז כיצד ניתן להתמודד עם החרדות שאינן גזירת גורל ועם הלא נודע?

אנו חיים בתקופה שמעולם לא הכרנו ובמהלכה נגיף קטן, חמקמק שאינו נראה לעין תוקף את האנושות, גורם לחולים רבים, מפיל חללים רבים ומשבית את כלכלת העולם. הדור שלי ידע מלחמות, כולל מלחמות קיום שהעלו בנו חששות שלפיהם עם ישראל לא ישרוד ויושמד על ידי צבאות ערב שהתקיפו את כל גבולות המדינה הזעירה שלנו. אז יכולנו להם אבל הפעם מדובר באויב מסוג אחר, שהדור שלי לא ידע וגם לא הדור של הורינו.

הנגיף נמצא איתנו ארבעה חודשים בלבד, אך העובדה שאנו נמצאים בחוסר ידע לגבי מוצאו, לגבי התנהלותו ולגבי מידת הדבקתו ותוקפנותו מייצרת סוג נוסף של הדבקה: הדבקה של חרדות. החרדות מתפרצות כאש בשדה קוצים בסוף חודש אוגוסט. מרגע לרגע הן מתחזקות כמו הוריקן המתחזק על הים ושועטות לעברנו.

כל הפחדים, המוראות והחשיבה המאגית עולים וחונקים אותנו. תיאוריות קונספירציה מתחילות ליצור גלי צונאמי ענקיים: "הסינים יצרו במעבדות של לוחמה ביולוגית את הנגיף והוא יצא מכלל שליטה", "הרוסים והסינים עשו יד אחת להילחם בארצות הברית", "הטבע מעניש את האנושות כיוון שהיא לא מתייחסת אליו בכבוד" או "אלוהים כועס עלינו כי לא התפללנו בכוונה אמיתית ולא שמרנו על מצוותיו".

לפתע מתחילה חשדנות מוקצנת וגזענות נגד פלגים בעם, בכל עם וכמובן גם בעמנו. בימים אלו אנו רואים כיצד נכנסת לפעולה חזקה ההוצאה של אחרים מגבולות הלהקה האנושית "שלנו": החרדים בבני ברק, תושבי ירושלים, הקשישים בכל רחבי הארץ או הצעירים בתל אביב. גם יש תלונות על אנשי ההייטק שבגללם לא תוכל הכלכלה להבריא, כיוון שהם מפונקים ודורשים משכורות גבוהות.

במצבים מעין אלה עולות חרדות כבדות, וזה לגמרי טבעי. כאילו נפתח פתח אל העולם הלא מודע שלנו ואל התפיסה המאגית שלפיה בכל אירוע יש אשמים. אל "הצל" בשפתו של יונג – הארכיטיפ הנושא את כל הדברים הרעים בנו ובעולם.

מדוע אנחנו שוקעים לתוך חשיבה מאגית בעת שכזו? תמיד עדיף לנו, בני האדם, להרגיש אשמים. תחושת האשמה נותנת לנו ידיעה כי משהו קרה "בגלל….", ואילו רק אם נפעל אחרת נוכל למנוע התרחשות של אירועים שליליים דומים בעתיד. תחושת האשמה עדיפה לנו מבחינה נפשית על תחושת חוסר אונים, ולכן נחוש אשמה או נאשים אחרים כדי להוריד את תחושת חוסר האונים שלנו מול כל איום, גם מול נגיף הקורונה.

אז מה ניתן לעשות על מנת להפחית משמעותית את החרדות בימים אלו החרדות העולות בנו אינן גזירת גורל, ובהחלט ניתן להתמודד עם הלא נודע? להמעיט כמה שיותר בצפייה במהדורות החדשות – ניתן להתעדכן שלוש פעמים ביום במהדורת חדשות מקוצרת או במבזקים באינטרנט. אל תקראו ואל תעבירו מסרוני אימה נפוצים על סגרים עתידיים, על וירוסים הנמצאים על קופסאות גבינה המגיעות מהסופרמרקט, על נפילת הכלכלה העולמית ועל שואה לאנושות.

להתמקד כמה שיותר בעשייה – עשו הרבה ספורט: בסלון בבית, במרפסת, בגינה ובתחום 100 המטרים המותרים. צפו בתוכניות מעניינות בנושאים תרבותיים, העלו את החוסן הנפשי והגופני שלכם בעזרת צפייה בתוכניות בידור. הרכיבו פאזלים יחד עם כל בני המשפחה, ומדי ערב מיצאו זמן לארוחת ערב משפחתית ולאחריה משחקי קופסה. תתפלאו עד כמה ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים לומדים ליהנות ממשחקי קופסה ומהישיבה המשותפת יחדיו.

קחו בחשבון שלא תהיה שואה לאנושות – האנושות כבר שרדה מגפות גרועות מהקורונה וגם מלחמות גרועות ממנה. לבני אדם יש חוסן בסיסי, ולא בכדי הגענו היום למצב בו אנו ממלאים את העולם. יש בהחלט מה להתחשב בטבע, אבל לא הטבע תכנן ויצר את הנגיף במטרה להרוג אותנו או ללמדנו לקח. הטבע בשלו וההתנהלות של נגיף הקורונה לגמרי אינה באשמתנו.

החליפו מחשבות על הרעות החולות של הקורונה במחשבות אחרות – מוחנו חושב כל העת ולא ניתן "לגרש מחשבה" ולהשאירו ריק. מה שכן ניתן הוא להחליף מחשבה מזיקה בכזאת שאינה מזיקה. חישבו על דברים חיוביים בחייכם: הביטו בתמונות מטיולי עבר, והיזכרו בתחושות הטובות שחשתם אז. הקשיבו למוזיקה מכל סוג שהוא שבדרך כלל פועלת בדרך לא מודעת על הרגעת הגוף.

דברו הרבה עם חברים בטלפון או בזום – לא מסרוני ווטסאפ קצרים אלא שיחות שנהגתם לעשות בעבר כשנפגשתם איתם. בטאו את חששותיכם, אבל אל תשקעו פנימה. נסו לעודד את החברים והם יעודדו אתכם.

מיצאו משמעות לעצמכם גם כשאתם ספונים בבתיכם – חפשו מסגרות להתנדב בהן כדי להקל על אלה שסובלים יותר מכם. התנדבו לארגן חבילות אוכל עבור אלה שאינם מסוגלים לקנות מזון, "אמצו" קשיש או קשישה ודברו איתם בכל יום. ידוע שהקשר האישי האנושי חשוב מאוד לבניית חוסן אצל הקשישים, אז עיזרו להם להיות בריאים. התנדבו לתת הרצאות חינמיות ביוטיוב בנושאים שאתם מכירים ומתמקצעים בהם. כל רעיון נתינה ותמיכה באחרים יגרום לכם לחוש טוב הרבה יותר עם עצמכם, יעלה את מצב רוחכם וייתן משמעות לימים הרבים בהם אתם שוהים בבית.

"תירוץ" מושלם לשמירה על מצב רוח ועשייה הוא ילדים – אם אתם הורים, סבים או סבתות, מיצאו משחקים בעלי משמעות והתפתחות לילדים ושחקו איתם. ישנם משחקים רבים כל כך שאפשר לשחק גם דרך תוכנת הזום או הווטסאפ וידאו. תנו לילדים משימות, ובידקו אותן שעה לאחר מכן יחד עם הילדים. לא מדובר במשימות לימודיות, אלא במשימות של חקר, בישול, קולאז' מקרעי עיתונים ישנים צבעוניים, להטוטי קוסמות ועוד. ניתן להיעזר באינספור קבוצות מקוונות וגם לחפש בגוגל מה אפשר לעשות עם ילדים בבית או בדרך מקוונת.

ובעיקר, אל תשכחו שעברנו את פרעה, ולכן נעבור גם את זה.