שוב אנחנו לקראת בחירות לכנסת. לא מאמינים? כועסים? בעיקר מיואשים מהעובדה ששוב אנחנו שומעים אמירות שטנה, הכפשה, המעטה וזלזול של חברי מפלגות, כולם על כולם. "איך הגענו למקום הזה עוד פעם?" אנחנו שואלים את עצמנו, ורוצים שכבר תיכון ממשלה יציבה לארבע שנים, אחת כזו שנוכל לראות כי היא פועלת גם למעננו ולא רק למען השולטים ומלחכי הפנכה שלהם. ממשלה שתייצב ותוריד את להבות השנאה בתוך העם שלנו.

לאורך השנים מרבים לדבר על שיטת הממשל הנהוגה בישראל ועולים קולות הקוראים להחליפה. שיטות ממשל היו והשתנו וחזרו שוב לאורך שנות התרבות האנושית. במחול ספירלי הן עולות, משמשות במשך שנים את החברה ובגל של כעס ומחאה ופעמים רבות גם מלחמה פנימית הן חוזרות לאותם עקרונות.

 

נכון, עקרונות הממשל משתלטים במשך השנים ונופלים וחוזרים לאחר שנים שוב, אלא שהתנועה הספירלית שלהם מביאה אותנו בכל פעם למקום מעט שונה. הדמוקרטיה באתונה אינה דומה לזו שקיימת היום – אז בחר "כל העם" את נציגיו. "כל העם" היו גברים בני שלושים ומעלה שהיו ילידי אתונה. הנשים, הצעירים, המהגרים, העבדים – כל אלה לא נחשבו לאזרחים בעלי זכות הצבעה. יש לזכור כי הצבעת נשים התאפשרה לראשונה בתרבות המערבית רק לפני כמאה ועשרים שנה, הראשונה מבין אומות העולם שאפשרה אותה הייתה ניו זילנד בשנת 1893 והאחרונה מבין התרבויות המפותחות הייתה שוויץ בשנת 1971. בארצות רבות עד היום מנועות נשים מלהצביע – מחצית מהאוכלוסייה הבוגרת קובעת את גורלה וחייה של המחצית האחרת.

בכל להקה אנושית צריך גורם המסדיר את פעולתה. שיטות שלטון ומשטרים עלו ונפלו כל העת ונעו בין משטרים טוטליטריים לדמוקרטיים, רפובליקניים למלוכניים על כל הגוונים והיצירתיות האנושית המגולמת בהם. השתנות המשטרים בחברה האנושית שזורה במחול ספירלי מתמשך המעלה  ומוריד שיטות ממשל ואז מעלה אותן שוב, בלבוש מעט שונה. במהלך התפתחות האנושות עסקו פילוסופים והוגי דעות רבים בשאלה כיצד צריכה להיראות חברה "טובה", "נכונה", "מוסרית". מה נכון שיהיו יחסי הגומלין בין המערכות המנהלות את המדינה ובין אזרחיה.

איך משתנות שיטות הממשל? לאורך כל שנות התרבות האנושית כל דרך שנבחרה התבררה ככזו שלא עונה על צרכי חלק מהמגזרים בעם. אלה ספגו וסבלו עד שקצו בכך, עלה זעם ופרץ מרד, שדרש ואף בנה צורת ממשל חדשה. פילוסופים והוגי דעות היו מעורבים בהרס השיטה הקיימת ובמציאת שיטה "טובה", "נכונה" או מוסרית יותר. מנהיגים חדשים צמחו בעם והתבססו או נענו לחשיבה הפילוסופית. הם מרדו והפילו את השלטון הקיים ובנו צורת ממשל חדשה. ראו טוב בעמלם. אך לא לעולם חוסן, וגם הם הופלו בבוא זמנם על-ידי תיאוריות חברתיות שעלו והתחזקו, כאשר הכוח המניע היה חלוקה לא שוויונית של הנטל אל מול המשאבים שנתנו לאוכלוסייה. הזעם גבר ומורדים חברתיים חדשים הורידו את השלטון הקיים והעומדים בראשו. נבחרו שליטים חדשים שהבטיחו שיטת ממשל שתיטיב עם כולם, העם שמח וצהל אבל לא לאורך זמן.

 

כך היה בעקבות תהליכי התיעוש שעברו עמי אירופה באמצע המאה ה־18 והביאו לשינוי כלכלי-חברתי. בעקבות שינוי זה החלו לעלות תפיסות פילוסופיות-חברתיות של מקום האדם וחשיבותו, ואלה הביאו לפעילות פוליטית-מדינית חריפה שהתממשה ב"אביב העמים"  . ספירלת השינוי המשיכה בתנועתה מהמאה ה־18 אל המאות ה־19 וה־20. השינויים הכבירים, שהתחוללו בתפיסת מקום האדם וזכויותיו, טלטלו את החברה האנושית באירופה.

פילוסופים, סוציולוגים וכלכלנים הובילו את מהלכי השינוי הבאים.

קרל מרקס, פילוסוף, כלכלן וסוציאליסט מהפכני הפילוסוף המשפיע ביותר בנושא מדינה וכלכלה לתקופתו. מרקס היה השופר של רעיון הסוציאליזם שהתפתח בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

בכתביו "המניפסט הקומוניסטי", שכתב יחד עם אנגלס ופורסם בשנת 1848, ו"הקפיטל" שפורסם בשנת 1867, פורש מרקס את משנתו הסוציאליסטית-קומוניסטית (מרקס ואנגלס, 1848, מרקס, 1867). הרעיונות נבטו וגדלו ועלתה תנועת הקומוניזם שהתבססה על הסוציאליזם והקצינה את תפיסותיה. הקומוניזם טען כי יש לבטל לחלוטין את הרכוש הפרטי ולהעביר את כולו לידי העם. כל אדם יקבל משאבים על פי צרכיו ויתרום על פי יכולתו. הדיון בשאלה מה צריכה להיות שיטת הממשל אלה היה סוער וקבע כי בעלי ההון, הקפיטליסטים לא יוותרו על המשאבים והרכוש שלהם ולכן יש להביא את השינוי בעזרת מהפכה חברתי. הזעם שהיה צבור במשך שנים באזרחים שנודו מההון התפרץ, וסחף את כל אירופה למסעות מלחמה והרג תוך מדינתיים וגם ביניהן.

אלא שבני אדם התופסים את השלטון פעמים רבות מתבלבלים: לאחר תקופת מה בשלטון הם חושבים וחשים כי הכוח שניתן להם על ידי העם הוא שלהם לעד וכי ם יכולים להתנהג כראות עיניהם בהון הכלכלי-חברתי שלו. כך, למעשה, התפתחה במדינות הקומוניסטיות דיקטטורה אכזרית בשם השוויון . שוב היו שווים יותר ושווים פחות. אבל כאן לא נעצרה ספירלת השינוי. העיקרון של שוויון לכל אזרח התגלגל להלאמת המשאבים ושליטה דיקטטורית בהם ובאזרחים והקצין עוד יותר לתפיסה הטוענת כי האומה היא ישות חשובה יותר מכול אזרחיה – עלה הפאשיזם. על פי האידיאולוגיה הפאשיסטית, למנהיג ולאליטה המלווה אותו יש שליטה מוחלטת על חיי האזרחים המושגת בעזרת מנגנוני משטרה וצבא מחוזקים וחסרי הגבלות. כל דבר קיים בחברה עומד לשאלה האם הוא מועיל ללאום ובאיזו מידה. משפחה, רכוש אישי, דת, ידע ולמידה והשירות הציבורי הקיים לרווחת האזרחים אינם חשובים עוד ויש לקיימם – רק אם הם עונים על צרכי המשטר החדש (פסמור, 2006). הפאשיזם הביא בסופו של דבר למלחמת עולם שנייה שאחריה כבר לעולם לא נהיה אותו הדבר.

מה שמביא כל שיטת ממשל, נכונה ומוסרית ככל שתהיה להסתאבות היא הכוח הניתן בידי מעטים לשלוט על אחרים לאורך זמן. אין ספק כי המושלים בכל להקה אנושית, מנהיגי הלהקה, צריכים כוח ועוצמה כדי לנהל אותה. לעתים עליהם לקבל החלטות קשות. כאשר השיטה מכתיבה תחלופה כל מספר שנים של העומדים בשלטון יורד הסיכוי לתחושת גדלות ומגלומניה אצל השולטים. הם מבינים כי המדינה ואנשיה הופקדו בידם לזמן קצוב וכי המשאבים הנתונים להחלטתם ייעלמו בעוד 4 או 8 שנים, כפי שקיים בממשל בארצות הברית, למשל.

החשוב ביותר בשיטת ממשל הבאה להיטיב עם העם ולא עם השליטים הוא עקרון ההתחלפות. האם לכך נגיע בממשלה הבאה שתקום?