"פסיפס אנושי – מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל" מאת נטע ענבר-סבן

מתי אפשר לומר על קבוצת אנשים כי היא להקה? מה הופך אותה לכזו? מה מגדיר אותה? יש הרואים את מהות הלהקה ברעיון או במטרה של חבריה כערך המגדיר אותה. יש הרואים דמיון של חברי הלהקה כמגדיר אותה. אין ספק כי אלה חשובים. אולם לא פחות חשובים להגדרת הלהקה הם גבולותיה. העור מגדיר את גבולות הגוף שלנו במרחב, קירות הבית מגדירים את גבולותיו עבורנו, הרחם מגדיר את המיכל הקריטי להתהוותו ולהתפתחותו של תינוק.

כך גבולות הלהקה מאפשרים לה להתקיים. על כן עלינו להבין מהם גבולות הלהקה וכיצד הם מגדירים אותה. להקות הן דינמיות ומשתנות עם כל אדם שנכנס אליהן. מכאן שגם גבולותיהן משתנים, בכל פעם מעט. דוגמה נהדרת לכך בעיניי היא הדוגמה של מפלגות פוליטיות בישראל. קבוצת אנשים בעלי חזון משותף ואמונה משותפת בצדקת הדרך מוצאת עצמה מקימה מפלגה. עד מהרה היא מקבלת אליה אנשים נוספים. המניע שלהם להיכנס למפלגה לעיתים תואם את עקרונותיה ולעיתים הוא זר להם. רבות ומגוונות הסיבות לכניסה אל תוך מפלגה מסוימת. למשל, יש אנשים הבוחרים להיכנס למפלגה מסוימת כי הם רואים בה קרש קפיצה טוב להשגת מטרותיהם האישיות, או שהם התאכזבו ממפלגתם הקודמת. המפלגה — הלהקה — מקבלת לתוכה אנשים שעמדותיהם דומות לשלה. קיימת שונות בין אנשים ובין דעותיהם, לכן היא מכילה אנשים שעמדותיהם דומות במידה מסוימת אולם אינן זהות. המפלגה חיה את חייה עד הבחירות הקרובות או עד אירוע אחר, ואז יש הפורשים ממנה כדי להקים מפלגה — להקה — שהם מרגישים שתתאים יותר לדעותיהם או לצרכים הפוליטיים שלהם. זהו תהליך שאינו פוסק ומתרחש כל העת.

גם גבולות מסוגים אחרים נוטים להשתנות עם הזמן. ללהקות שונות סוגי גבולות שונים: קיימים גבולות פוליטיים, קיימת גם שייכות ללהקה על פי דם או נישואין, וקיימים גבולות של רעיון משותף. מתקיימים גם גבולות כרונולוגיים: במדינות רבות לא ניתן להצביע עד גיל שמונה-עשרה, למשל. ישנן להקות שגבולותיהן מעוגנים בחוק: רק מי שסיים לימודי רפואה יוכל להיקרא רופא ולעבוד ככזה. יש גם גבולות להקה כלכליים. לדוגמה, האנשים שעל פי רכושם נמצאים בלהקת האלפיון או העשירון העליון או התחתון. לא רק גבולות מגדירים את הלהקה ואת המבנה שלה.

חלק ממבנה הלהקה הוא העובדה שקיימים בה תפקידים שונים ואנשים שממלאים תפקידים אלה. גם בלהקות של בעלי חיים קיימים תפקידים: בלהקת הזנבנים (מין של ציפורים החי בדרום ישראל) קיימים "השומרים" — אלה זכרים צעירים הבוחרים להימצא בפאתי הלהקה כאשר היא אוכלת ומתריעים על סכנה. דוגמה נוספת מעולם בעלי בחיים היא העובדה כי בלהקות פילים קיימת הפילה המובילה את העדר במסעותיו אחרי מים ומקורות מזון.

להקות אנושיות מאופיינות על ידי מגוון רב של תפקידים: האישה היוזמת ומארגנת את פגישות הלהקה, הגבר המוביל אותה בטיולי שטח, המלכה האנגליה שירשה את כתר המלוכה, השובב של הכיתה, הזוג שעורך אצלו בכל שנה את ליל הסדר, ראש המוסד או השב"כ או מפקד חיל האוויר, החכמה או העוזרת לכולם, המורה בכיתה, ראש הממשלה הנבחר, זו שמתלבשת הכי יפה — תפקידים רבים ומגוונים היוצרים פסיפס צבעוני ועשיר של הלהקה. איך נקבעים נושאי התפקידים? נושאי התפקידים מתחלפים בתכיפות גבוהה או נמוכה והסיבות לכך שונות.

חילוף תפקידים יכול להיות כתוצאה מכך שאנשים אחרים נבחרו לתפקיד או כתוצאה ממוטיבציה ונכונות לקחת תפקיד. יכולים להיות חילופים בעקבות הטלת התפקיד על מישהו אחר על ידי בעל תפקיד גבוה יותר, או אף בעקבות מותו של בעל התפקיד. לדוגמה, בעלי תפקידים תפעוליים במוסד גדול: בבית הספר מו"ר במודיעין נערכת בכל שנה תערוכת מגמת אומנות. באחת השנים הוצגה עבודה מטלטלת שנקראה "האנשים השקופים". שלושה בדים שקופים למחצה נתלו במעברים כך שהם חסמו כמעט לחלוטין את המעבר במסדרון.

עליהם צוירו דמויות של אב הבית, המנקה והמזכירה — להקת "האנשים השקופים". בעלי התפקידים הללו מתחלפים חדשות לבקרים ורק מעטים מצוות ההוראה או מהתלמידים נותן דעתו על כך. אנשים מתחלפים בתפקידיהם, התפקיד נשאר והם נעלמים ללא התייחסות כמעט. לעיתים חילופי התפקידים ברורים ולעיתים לא. התפקידים עצמם נוצרים בדרכים שונות: לעיתים באופן טבעי מעצם צורכי הלהקה, לעיתים מכישוריהם של האנשים החברים בה.

לעיתים מוגדרים התפקידים בבהירות רבה, חוקית או מנהלית, והאנשים נבחרים לתפקידיהם על פי קריטריונים ידועים וקבועים, ולעיתים לא. חילופי התפקידים כרוכים לעיתים ברגשות סוערים: כעס, עלבון או מאבק. כך חשתי אי-נוחות כאשר אל קבוצת הטיולים שלנו הצטרף זוג חדש והאישה הביאה עוגת תפוחים. עוגת תפוחים?! הרי זה תפקידי מאז ומעולם (ארבעה טיולים) בקבוצה הזו. באחת נדחקתי הצידה ונאלצתי להחליף את תפקידי בתפקיד שעדיין לא נתפס, התחלתי להביא עוגות שמרים. תפקידים קיימים לא רק בתוך הלהקה אלא גם בין להקות שונות המרכיבות את החברה: להקות המורים, הרופאים, הפוליטיקאים, המשפחות השונות, הקיבוצניקים, הגרים בצפון הארץ. פעמים רבות חילופי תפקידים או שמירה עליהם נעשים על ידי מאבק ושיווק עצמי. על כך ארחיב בפרק על נראות.

כפי שאמרתי לעיל, סוגי הגבולות בלהקה גמישים או נוקשים, מעורפלים או ברורים. בכל מקרה, גבולות הלהקה הם המחזיקים אותה. התפקידים המגדירים את הגבולות שבין האנשים שבתוך הלהקה הם המאפשרים ללהקה לתפקד. אבל לא רק הגבולות מחזיקים את הלהקה. גם לכידות הלהקה מחזיקה אותה. לא תמיד חוזק הגבולות והלכידות מתואמים: לא כל קבוצה בעלת לכידות גבוהה תהיה בעלת גבולות נוקשים, ולהיפך. לדוגמה, קיימות להקות המוחזקות על ידי רעיון משותף. הרעיון יכול להיות למשל סוציאליזם, שלום בינינו לבין הפלסטינים או בניית בית המקדש וארץ ישראל השלמה. אלו הן להקות בעלות לכידות גבוהה מאוד ואמונה רבה בצדקת הדרך, לעיתים עד כדי קנאות. אבל גבולותיהן של להקות אלו מטושטשים מאוד והן מכילות אנשים בעלי רעיונות שיכולים להיות שונים זה מזה: יש בהן אנשים החושבים כי עלינו להביא להסכם שלום בכל מחיר, ויש כאלה המאמינים שרק בתנאים מסוימים יבשיל שלום. תהליך מעניין הוא שעל פני רצף של זמן מתרחש שוני גם בתוך האנשים עצמם — לעיתים אדם חושב שיש להגשים את הרעיון בכל מחיר, ולעיתים הוא גורס ש"רק אם…". לעיתים קיימת לכידות גבוהה ולעיתים נמוכה גם בלהקות סגורות שאליהן ניתן להיכנס רק דרך לידה או הסכם.

בלהקת המשפחה, למשל, קיימים מקרים שבהם הלכידות נמוכה מאוד, ולפעמים אין כלל קשר בין אנשי הלהקה. הסיבה לכך יכולה להיות ריב, מקום מגורים, שוני בין אנשים או מהלך החיים המושך כל אחד מאיתנו לכיוון אחר. את גבולות העם היהודי קובעים רבים: חוקים רבניים, חוקי מדינת ישראל ותחושת האנשים לגבי יהדותם. אבל גם אחרים קובעים את גבולותיו — אלו שאינם יהודים. בזמן הפרעות ברחבי אירופה הרגו את היהודים לא על פי שייכות רבנית אלא רק עקב יהדותם. לעיתים התגלתה עובדת היות משפחה מסוימת יהודית על פי מקום מגורים, ולעיתים על פי שייכות למשפחה שרק הסבא רבא שבה היה יהודי (ואלו אינם מוכרים כיהודים על פי חוקי הרבנות).

גבולות הלהקה משתנים וגם לכידותה משתנה: היהודים האורתודוקסים מלוכדים בתוך עצמם, אולם רואים עצמם כשונים מאוד מאלו הרפורמים או מאלה החילונים. מכאן ניתן לומר שלכידות הלהקה היהודית כולה נמוכה מאוד. חוקי-להקה הם מנגנון יעיל שהתפתח במשך שנים רבות כדי להסדיר את ארגון הלהקה: כיצד היא נוצרת, איך תתנהל, איך ייבחרו בעלי התפקידים השונים בה, באיזה אופן ולמשך כמה זמן יכהנו בתפקידיהם ומה יהיו גבולות הלהקה. להקות אנשים החיות במדינה מסוימת נהנות או סובלות מהגנה של חוקי המדינה המחליטה מי שייך אליה ומי לא. הלהקות במדינה ישראל רבות ונמצאות בקונפליקטים ובמאבקים תמידיים. הלכידות בה נמוכה. גבולותיה, לעומת זאת, סגורים ומסוגרים: יש הרוצים להיכנס אליה ולהפוך חלק מלהקתה, אולם אלו שבפנים פוחדים משינויים שתעבור הלהקה בעקבות קבלת אחרים. אי לכך הם סוגרים אותה הן על ידי חוקי הגירה והן על ידי שיום אנשים שהגיעו לארץ שלא על פי חוק השבות כ"אחרים", "מהגרים", נקרא להם, והקונוטציה תהיה שלילית: הם לא "משלנו".

ראינו כי גבולות הלהקה נקבעים לא רק על פי אפיוני האנשים שבתוכה אלא גם על פי מי שנמצא מחוץ לה. ביציאת מצרים, למשל, היה מסר ברור של בני ישראל: אנחנו לא "הם", לא מצרים. אנו, בני העם היהודי, מוכנים לעזוב את סיר הבשר ולעבור תלאות כדי לממש את מי שאנחנו, אפילו שאיננו יודעים עדיין למה בדיוק נתגבש. בשלב זה אנחנו רק יודעים שנהיה אחרים מהמצרים. על "טבח הזרים", על פי ynet פורסמה ידיעה באתר 11.7.2018בתאריך שנים, בתחילת התקופה הניאוליתית, התיישבו באזור 7,000הכותרת. לפני שהיום הוא גרמניה שבטים שפיתחו את התרבות החקלאית הראשונה במרכז אירופה.

אנשיהם שתלו יבולים וגידלו בהמות מבויתות. באחד המקומות נמצא קבר אחים, ובניתוח איזוטופים של השלדים הקבורים בו נמצא כי הם לא היו תושבי המקום אלא זרים. מניתוח נוסף נראה שהם הוכו באחורי ראשיהם בחפצים קהים שניפצו את הגולגולות שלהם. דבר זה הביא את החוקרים לחשוב כי "מדובר באלימות קטלנית מבוקרת", כפי שכתבו.

מדוע אנשים אלו הוצאו להורג? האם נלקחו כשבויים? האם ניסו לכבוש את יושבי המקום? ואולי פשוט היו זרים, חיצוניים ללהקה — והריגתם באה להגדיר .)2018 ,ynetולבסס את גבולותיה? ( אוהדי קבוצות כדורגל יוצרים להקות יצריות מאוד. אחד הדברים המלכדים אותם וקובעים גבולות להקה חדים מאוד הוא התפיסה הדיכוטומית שלהם: "אני אוהד הקבוצה שלי" ו"לא, ממש לא, לחלוטין לא, לגמרי לא את האחרת".

אוהדי הקבוצות ייטו להדגיש את שייכותם ללהקה אחת ולא לאחרת — כך אוהדי הפועל ילכו למשחקים בלבוש אדום, יקנו אביזרי לבוש אדומים וישירו שירי גנאי על האנשים בקבוצה הצהובה — אוהדי מכבי. לעיתים הגבולות חדים עד כדי כך שאם ישים אוהד מכבי ריהוט אדום בביתו הוא ייחשב כבוגד, לא פחות. קיים חשש שחבריו לא יקבלו את הריהוט בביתו או לפחות "יעשו לו את המוות" על כך. הגדרת להקת האוהדים של קבוצת כדורגל, כמו גם של קבוצות ענפי ספורט אחרים, נקבעת גם על ידי הדגשת השוני מהאחרים — "אחרים הם טיפשים, רעים, לא יודעים לשחק, המאמן שלהם לא שווה".

אם יקרה הגרוע מכול והקבוצה היריבה תנצח, ייטו האוהדים של המפסידה להמעיט בערכה של המנצחת. ברצוני להקדים לרגע את המאוחר ולהזכיר כי המעטת האחר ושנאתו מונעות ממנגנון פנימי שנקרא "הצל והשלכתו על האחר", ועל כך ארחיב בפרק על הצל. הלהקות שדנתי בהן עד עתה הן להקות המתקיימות במשך תקופות ארוכות. קיימות גם להקות מסוגים אחרים, לצורך עניין קצר מועד, למשל ראיית הצגה, השתתפות בהפגנה או עצרת, נסיעה לחו"ל, להקת המילואים שלנו או קבוצת טיולים. בתחילתו של כל טיול שטח עולה תחושה של לכידות ומטרה משותפת.

אנחנו נהנים מתחושת העשייה המשותפת: המסלול, הארוחות, ההתמודדות עם קשיי השטח. תחושת הלכידות עולה בעיקר אם צריך לחלץ ג'יפ אחר בשטח. והרי ידוע שטיול שטח אינו שווה אם אין "חילוץ": קשירת רצועות לוו הגרירה, הכוונת המכוניות וצילומים. כן, צילומים הכרחיים ברגעים אלו. בסוף הטיול לכידות הלהקה מתפוגגת, אנו חוזרים לחיינו והטיול נשאר בגדר זיכרון ומתקיים בתמונות כמובן. אלו המחליטים לעזוב את המקום בו הם חיים ולחיות בישראל נקראים "עולים" — הם באו אלינו, רוצים להיות חלק מלהקת העם הישראלי, ואנחנו בעדם.

אנחנו אומרים לעצמנו, גם אם לא במודע: הוא רוצה להיות איתי, כמוני, חלק ממני. לעיתים אנחנו מרגישים כעס ואכזבה כאשר מישהו עוזב את הלהקה שלנו. ישראלים העוברים לחיות במדינה אחרת נקראים "יורדים", בקונוטציה שלילית. הם נטשו את הלהקה שלי ולכן ארחיק אותם ממני ואצור חיץ רגשי ביני לבינם. כך לא אפגע מהעובדה שיש יהודים שאינם רוצים להיות שותפים איתנו בדרכנו. אנו מכירים בכך כי "היורדים" חשובים לקיומנו כאן, בארץ ישראל — לא רק בתרומותיהם הכספיות.

הם חשובים גם בהשפעתם על מנהיגי העמים שבתוכם הם יושבים ובהשפעתם על דעת הקהל שם. חשיבות גדולה מאוד ניתנת להם מעצם עזרתם בהגדרת הגבולות שלנו, של להקת הישראלים היושבים בארץ. הם שונים מאיתנו ובכך מחזקים את גבולותינו ואת הלכידות שלנו. איך אנחנו יודעים שאנחנו בלהקה? קיימים סימנים רבים מאוד לעובדת היותנו חלק מלהקה מסוימת. רבים מהם מילוליים: למשל, אני מצהירה שאיני מוכנה להיות חלק מלהקת רוכבי האופניים בארץ.

זו להקה שהיא בעלת גבולות אמורפיים (כמה פעמים בשבוע אני רוכב? מה הכושר שלי? אני רוכב על אופני שטח או כביש? אילו גאדג'טים קניתי?). יחד עם זאת, הלהקה הזו נהנית מרמת לכידות גבוהה: קיימת גאווה, קיים שיח מתמשך, נשלחות תמונות של חברי קבוצת הרכיבה והמקומות שהיינו בהם. דוגמה לסימנים מילוליים לכניסה ללהקה או להבדלה ממנה הייתה כאשר אמרתי לחבריי שאיני רוצה לטייל בברלין ועבר בהם זעזוע.

הרי הם כל כך נהנו שם. "את חייבת לנסוע לברלין", שמעתי פעמים רבות. כך לא הכנסתי את עצמי ללהקת הנוסעים לברלין. קיימים גם סימנים פיזיים. חלקם ניואנסים עדינים וחלקם מחוות גסות. כאשר ניסיתי להתקבל ללהקת המתעמלות בפארק המים, העבירו לי פני הנשים מסר ברור: את לא חלק מלהקתנו ולעולם לא תהיי. היו גם נשים בעלות מסר אחר: בואי נכיר אותך ונראה אם נחבב אותך. זו הייתה מימיקה, ניואנס פיזי עדין אולם ברור.

אימי מספרת כי בדיור המוגן שבו היא נמצאת נהוג לשבת אחרי הצהריים על המרפסת הגדולה. הם בונים מעגל כיסאות שחברים בו אנשים קבועים. כאשר ניגשת דיירת חדשה אל המעגל, יש כאלה המצופפים את הכיסאות כדי לאותת: את לא חלק מהלהקה שלנו. "אני", אומרת אימי, "תמיד פותחת את המעגל ומצרפת את החדשה אלינו". מדוע גבולות הלהקה גמישים, משתנים, שונים בעוצמתם? קיימת סתירה מובנית ותמידית במוכנות של כל אדם להיות חלק מלהקה. הרצון להשתייך אליה בא בסתירה לצורך שלנו בקיום ובביטוי אינדיבידואליים.

אלה גם אלה הם הכוחות המגבשים להקות ומפרקים אותן. כל עת היותנו חלק ממשהו, עובדים כוחות של הפרדה ושל חיבור. דוגמה טובה לכך היא הכוחות העובדים במשפחה. על כך ארחיב בפרק העוסק בלהקת המשפחה. הלהקה כישות בודקת כל הזמן את גבולותיה. היא מרחיבה או מצרה אותם, מגמישה או מקשיחה את הקריטריונים לקבלה ולהשתייכות על פי צרכיה. לכן נמצא כי רמת הסובלנות לחריגה מחוקי הלהקה שונה בין להקות ובתוך להקות. תורמים לכך צורכי להקה המשתנים במשך הזמן. דוגמה לכך היא להקת הרופאים בישראל. לכולנו, כנעזרים במערכת הבריאות, ידועה הבעיה של תורים ארוכים לרופאים מקצועיים: כל מי שניסה לקבוע תור לרופא עיניים, אורתופד או רופא מקצועי אחר נתקל בחומה בצורה של הפקידה הממונה על התורים: "התור הבא הפנוי הוא לעוד חודשיים" הוא משפט ששמעתי פעמים כה רבות. לפעמים "עוד חודשיים" מתאים למצבנו הרפואי, ולעיתים לא ואנו זקוקים לרופא עוד היום או לכל המאוחר מחר. ידוע כי מתמחים ברפואה בבתי החולים עובדים שעות ארוכות ומתישות כאשר האחריות על חיינו מונחת בידיהם. אנו — ציבור החולים, והם — הרופאים הצעירים וחדורי המוטיבציה, נמצאים במלכוד הנובע ממחסור ברופאים. היו קיימות בישראל ארבע פקולטות לרפואה: זו של 2011עד שנת האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, זו של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה.

עקב המצוקה במערכת הבריאות עלה צורך גדול בהכשרת רופאים נוספים. הצורך הביא את להקת הרופאים להיכנס לתהליך צמיחה והתרחבות. את התהליך יזמו גם פוליטיקאים, שרי הבריאות והחינוך, וגם אנשי מקצוע — המועצה להשכלה גבוהה. הם הגמישו את חוקי הלהקה הסגורה והגדילו את מספר המקומות שבהם ניתן ללמוד רפואה בארץ. נפתחה הפקולטה לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר-אילן והוחלט על פתיחת פקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל. בהודעת המל"ג על פתיחת הפקולטה באריאל נטען כי הגדלת מספר הרופאים הוא צורך לאומי ופתיחתה של הפקולטה תאפשר ליותר סטודנטים להתקבל ללימודי רפואה . מתוך אתר "כלכליסט").2018 בישראל (שחר. א'. מאפיין מרתק נוסף הנוגע להתהוות להקות ולגיבושן הוא העובדה כי קיימות להקות "מודעות" — כאלו שהתלהקו מתוך מודעות חבריהן, וקיימות להקות שחבריהן אינם מודעים להיותם להקה, ש"מתלהקות" רק בתפיסתו של אדם אחד.

למשל, להקת החנויות שבהן אני קונה בדרךכלל — סופר יוחננוף, סטימצקי ופיצה פביוס — היא להקה הקיימת רק במודעות שלי. דוגמה אחרת היא להקת האנשים הבאים אליי לטיפול — עבורי הם להקה חשובה מאוד, אנשים שאני מחוברת אליהם והם אליי. אבל הם אינם מחוברים זה לזה ואפילו אינם יודעים זה על קיומו של זה. עוד סיבה להתקבצותנו ללהקות היא קיומו של צורך בסיסי הקיים בנו — הצורך לקבץ פרטים ללהקה כדי להקל את ההתנהלות שלנו בחיים.

קל יותר לומר — "אלה חברי המשפחה שלי ואני חייבת להזמינם לחתונה" (שהרי לא יעלה על הדעת שאזמין רק חלק מבני הדודים שלי). קל יותר לומר "היא שייכת לקבוצת הספורט שלי"/"זו הקבוצה שאותה אני תמיד מזמינה לחגיגת יום העצמאות"/"את הקבוצה הזו איני אוהבת אז 'יצאתי' ממנה". על התפיסות הקוגניטיביות המכתיבות את הצורך שלנו לקבץ להקה ארחיב באשכול הנוגע לתהליכים פנימיים תוך-אישיים. ראינו כי להקות שונות זו מזו במידת הלכידות שלהן, בגודלן ובגבולות שלהן. הן משתנות במהלך הזמן. לעיתים הן מודעות לחבריהן ולעיתים קיימות רק בתודעתו של אדם אחד וחברי הלהקה אינם מודעים לקיומם של אחרים בה. להקה אחת חשובה מאוד קיימת לגבי כל בני האדם. היא מגינה עלינו, דורשת מאיתנו, מכתיבה את חיינו וחשובה להישרדותנו — זוהי להקת העם.