דיכאון היא מחלה הנגרמת כתוצאה משינויים בנוירוני המוח ובכימיקלים שביניהם. כתוצאה מכך מתפרצים סימפטומים רגשיים וגופניים-תפקודיים.

הסימפטומים הרגשיים בדיכאון יכולים לכלול הרגשת עצב, בכי, תחושת של חוסר תקווה, לעתים קרובות אשמה. רצון להתאבד ולעתים ניסיונות להתאבד קיימים במקרים רבים של דיכאון. הסימפטומים הגופניים-תפקודיים יכולים לכלול שינויים בשינה: יותר או פחות שעות שינה מהרגיל, שינויים בתיאבון: יותר או פחות צורך לאכול וכתוצאה מכך עלייה או ירידה במשקל. יכולות להיות בעיות קוגניטיביות כמו קושי להתרכז או קושי לזכור וקשיים בתפקוד, אפילו בתפקוד יומיומי. לעתים נראה את בן המשפחה שלנו שרוע כל היום על הספה, בוהה, ללא כל עשייה. היום רואים גם שקיעה עמוקה בטלפון ללא תכלית, כתחליף לבהייה.

הסיבות לשינויים במוח ולהתפרצות דיכאון יכולות להיות סביבתיות: מעברים בשלבי ההתפתחות כמו התבגרות, גיוס ושחרור מצה"ל, כניסה לזוגיות או הולדת ילד חדש למשפחה. הן יכולות להיות גם שינויים תעסוקתיים כמו אי מציאת עבודה, פיטורין או יציאה לפנסיה. חשוב לדעת כי לעתים הדיכאון פורץ ללא טריגר חיצוני.

קשה מאוד לעודד אנשים הנמצאים בדיכאון ובני המשפחה חשים חוסר אונים גדול כאשר הם אומרים לחולה: "תתגבר, זה רק בראש שלך, תעשה מאמץ והכל ייעלם". לא! לא ייעלם. יש לטפל באדם החולה בעזרת אנשי מקצוע.

קיימות מספר דרכים יעילות לטפל בדיכאון. בדרך כלל טיפול משולב של פסיכותרפיה ותרופות עוזר לדיכאון. צריך סבלנות לתהליך. התרופה מתחילה בדרך כלל להשפיע רק לאחר 4-6 שבועות מרגע שלוקחים אותה, לעתים יש להחליפה עקב חוסר השפעה או תופעות לוואי ולהתאים תרופה אחרת. אורכים מספר שבועות עד שתהליך השיחות מתחיל להשפיע. רוב החולים בדיכאון מחלימים ממנו בעזרת הטיפולים הללו. לעתים קיימת החלמה ספונטנית גם ללא טיפולים, אולם היא יכולה לארוך זמן רב יותר.

במקרים בהם הדיכאון אינו מגיב לטיפולים והאדם ממשיך לסבול ניתן לטפל בעזרת ניזעי חשמל. יחסי הציבור הרעים שיש לניזעי חשמל התקבעו בזמנים בהם הם ניתנו ללא הרדמה. היום התהליך אנושי יותר וכדאי לדעת שבמקרים בהם תרופות וטיפול בשיחות לא עזר לטיפול בניזעי חשמל יש הצלחות משמעותיות בריפוי הדיכאון.

באחוז קטן מאוד של החולים בדיכאון גם אלה אינם עוזרים והחולה נכנס למצב של "דיכאון עמיד". זהו מצב מתיש הן את החולה והן את בני משפחתו. הוא יכול להימשך שנים ארוכות ולשבש את חיי המשפחה. בני המשפחה האוהבים את החולה חשים תערובת רגשות. תחילה ינסו לעזור, לטפל, לעודד ולמשוך את החולה להתגבר על המחלה ולחזור לתפקוד. "הכול בראש שלך יאמרו, אם רק תנסה – תצליח". כאשר זה לא עוזר עולה כעס יחד עם תחושת חוסר אונים קשה: איך אוכל לעזור לאדם האהוב עליי כאשר הוא סובל כל כך? לעתים קרובות בני המשפחה מתגייסים לטפל בחולה, להקל עליו, לדאוג לו ולהיות כל הזמן בקירבתו, גם מחשש שיתאבד. יש לזכור כי לעתים זו תהיה דרישה של הפסיכולוג והפסיכיאטר המטפלים, אם קיים חשש שהחולה יפגע בעצמו.

כאשר עבדתי בבי"ח פסיכיאטרי "גהה" פיתחתי שיטה לטיפול בדיכאון עמיד. זהו טיפול משפחתי באנשים ובני משפחותיהם, שדבר אחר מכל הידע הפסיכיאטרי והפסיכולוגי שהיו ידועים אז לא עזר להם, כולל טיפולים ארוכים בניזעי חשמל.

הנחת הבסיס הייתה שדיכאון הוא מחלה שההיצמדות אליה והפיכתה לעמידה היא צורת תקשורת. התקשורת היא משפחתית ולעתים היא באה לעזור לחולה לבטא את עצמו. לעתים החולה "מקריב" את עצמו ונצמד לסימפטומים של הדיכאון כדי לאפשר לבני משפחה אחרים להתמודד עם בעיות שלהם.

הסיבות להיווצרות סוג זה של תקשורת רבות ומגוונות.

לדוגמא זה יכול להיות אבל שהחולה "מחזיק" על מישהו קרוב ובכך מאפשר לבני משפחה אחרים תעסוקה של טיפול ועזרה, כפי שלא יכולים היו לעזור למי שמת, זו יכולה להיות דרך להישאר ילד מטופל ונזקק, לא להתבגר ולקבל תשומת לב, טיפול ותמיכה גופנית וכספית מבני משפחה אחרים, זה יכול להיות מצב בו המטפל בחולה מקבל משמעות וחשיבות במשפחה ויהיה לו "כדאי" שהחולה לא יחלים.

דרך זו של תקשורת נקראת " passive-aggressive" – תקשורת שבמרכזה התנהגות של מסכנות ושימוש במסכנות כדי לנהל את המשפחה סביב החולה. לא, זה אינו מודע כלל, לא לחולה ולא לבני משפחתו לכן אין להאשים את בני המשפחה על כך.

כמספר האנשים והמשפחות כך מספר הסיבות לכך שהקומוניקציה המשפחתית תעשה דרך דיכאון. כדי להבין את הסיבות בכל משפחה נחוץ טיפול משפחתי על ידי איש מקצוע המתמחה בנושא הזה של טיפול בדיכאונות עמידים בעזרת טיפול משפחתי. בתהליך הטיפול תיעשה הבנה וחשיפה של הקומוניקציה המשפחתית, יועלה מהרובד הלא מודע אל המודע מה נותן הדיכאון העמיד לכל אחד מבני המשפחה ונימצאות הדרכים בהן ניתן לבקש, לאמר ולקבל את הדברים במשפחה בצורה אחרת, לא דרך הסבל הנורא של הדיכאון הן לחולה והן למשפחתו.

חשוב ביותר לדעת שטיפול משפחתי בדיכאון אינו בא במקום תרופות שייתן פסיכיאטר ולא במקום הטיפול האישי. הוא יעיל ביותר בטיפול בדיכאונות עמידים אם כי לא יכול לפתור את כולם.