מי היא מנהיגה? מיהו מנהיג?

אישה או גבר המנהיגים את הלהקה, קובעים עבורה את המסלול, מוליכים אותה ודואגים לה בדרכה. מנהיג הוא אדם הניחן בתכונות יוצאות דופן, ניכרות לעין, מרשימות, שמכוחן הוא משפיע על חברי הלהקה. עליו להיות "בזמן הנכון ובמקום הנכון", כאשר הנסיבות מבשילות לעליית אדם בעל תכונות כמו שלו, החשובות באותה העת. לא פחות חשוב הוא עניין יחסי הגומלין בין המנהיגים למונהגים. לכן הלהקה צריכה לקבל את המנהיג מתוך תחושה כי הוא משמיע את קולה, פועל לרווחתה ונאמן לה.
אם כן, על המנהיג להיות כריזמטי כדי להוביל את העם גם בדרכים קשות, וגם בעל כוח פנימי כדי שיוכל להתמודד עם התנגדויות של חלקים בעם לדרכו. אבל זה אינו מספיק: עליו להיות בעל חזון, כמו דוד בן גוריון, שחזונו היה הקמת מדינה עברית בארץ ישראל. עליו להיות הגון וצנוע, כמו מנחם בגין שלא נתפס למנעמי החיים. על המנהיג להיות קשוב לאחרים, אבל גם לדעת לקבל החלטות. עליו להיות בעל ראייה אינטגרטיבית ובו זמנית בעל ליבה, כדי שלא יתנודד עם קולות שונים הבאים לדרוש ממנו להנהיג עבור עצמם. בראש ובראשונה על המנהיג להיות צנוע וענו ולדעת כי קיבל לזמן קצוב את התפקיד למען עמו.

משה לא רוצה את תפקיד המנהיג. "לא יקשיבו לי, אני כבד פה, זקן, לא כריזמטי, עזוב אותי, בחייך", הוא אומר לאלוהים. ואלוהים לא מתרצה. אבל לפני שהוא כופה על משה את המנהיגות, הוא מנסה לשכנע אותו באותות ובמופתים לקבלה. ורק כאשר משה מתעקש, מתרגז אלוהים וקובע שמשה יהיה המנהיג שיוציא את העם ממצרים ויביאו אל ארץ ישראל.

"א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה. ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה. ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ. ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן–וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ–וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת. י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר–הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה. יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח. יד וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי–יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים. יז וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת. " (שמות ד א-יז).

לא חשוב באיזו להקה מדובר — אם בעם, במועצה אזורית, במשפחה או בלהקה זמנית. בכולן מתנהלים יחסי אמון בין חברי הלהקה והמנהיג והם מסכימים ביניהם: המנהיג יפעל על פי צורכי הלהקה ויהיה נאמן לה, וחברי הלהקה יכבדו את מנהיגותו. מהו ההסכם עם מנהיגי העם? העם נותן להם כוח, משאבים, יכולת להחליט החלטות גורליות לגבי הפרט והמשך קיום האומה, ואילו הם אמורים להשתמש בכוח הזה למען העם. תפקידו של מנהיג העם לשרת את עמו כולו ולא חלקים ממנו.

ומה קורה כאשר מנהיג סורח, משתמש בכוח למען עצמו, מגבה העברת חוקים לרווחת מקורביו, נהנה מכספים ומקשרים? או אז הברית וההסכם מופרים. המנהיג יכול להמשיך ולומר לעצמו כי העם עדיין ָ איתו, עדיין ממשיך לתת לו את המנדט לשלוט, הכוח והטובין. הוא אומר לעצמו: העם אוהב אותי, משמע שהוא מקבל את התנהלותי. אולם בסופו של דבר העם יחוש במנהיגותו הכושלת והמנהיג ישלם על כך בחייו הפוליטיים ואולי גם בחיי קיום האומה, כפי שהתרחש לעמו של שלמה שהוגלה בגלל יהירותו של המלך.

איך בוחרים מנהיג? עסקתי בעקרונות שלפיהם נבחר המנהיג בפרק על משילות.
אבל איך זה מתנהל בפועל?

ברוב מדינות העולם, כדי לבחור מנהיג ללהקת העם מתקיימות בחירות, שבהן יש לחברי הלהקה הזדמנות לומר את רצונם באשר למי יהיה המנהיג בשנים הבאות. הם בוחרים במי שיעבוד עבורם וידאג להם ולכן הם נותנים לו את הכוח להחליט על חייהם. הבחירות לעיתים אמיתיות ולעיתים פיקטיביות. הן עמוסות במניפולציות "לגיטימיות" הנעשות על ידי חברות פרסום, להקת המקורבים והמנהיג עצמו, וגם במניפולציות "לא לגיטימיות", שעליהן יש חרושת שמועות, כמו התערבות רוסית בבחירות האחרונות בארצות הברית או זיוף קלפיות. בצבא או בעבודה מנהיגותו של אדם מוכתבת מכוח תפקידו: על החיילים להישמע לקצינים ועל העובד להישמע לבוס שלו. כאן לא מתקיים תהליך בחירה כלל ועיקר. המנהיג מוכתב על ידי הלהקה שאליה נכנס האדם, ואם ברצונו להיות חבר בה עליו לקבל את מנהיגותו. ואיך "מתמנה" מנהיג במשפחה? גם זה נקבע, לפחות בשנים הראשונות של הילדים, מכוח מוכתב — ביולוגי.

כל להקה חווה מאבקים על מנהיגות, בין שאלה מוסדרים בכוח החוק — הצבעות בכנסת, הגשת בקשות לפירוקה, שביתות והפגנות — ובין שהם פנימיים ובאים לידי ביטוי ברחש מתחת לפני השטח, כמו בניסיון לערער את מנהיגותו של הבוס על ידי פנייה לעומד מעליו או בניסיון ליצור להקת מתנגדים שתעמוד מולו. ובמשפחה? שם המאבקים מקבלים מימד נוסף, מימד התפתחותי: מטבע הדברים הילדים מתבגרים, בעלי דעה על כל דבר כולל על חייהם, והדברים באים בסתירה למנהיגות ההורים. אומנם אנחנו רוצים שילדינו יתפתחו ויסללו את דרכם, אנו שמחים כשהם צועדים במסעי הגיבורים שלהם, אולם לא פחות מכך אנחנו רוצים שהם ילכו בדרכנו. הדילמה עולה אצלנו כאשר אנחנו מתלבטים עד כמה להטיל את כובד מנהיגותנו ולהכתיב את חייהם או אולי לתת להם למרוד בנו למען התפתחותם.

עוד אספקט חשוב של מנהיגות הוא זמניות המנהיג. כל אדם על פני כדור הארץ צפוי לפנות את מקומו בעת כלשהי לטובת אדם אחר שיעלה ויתפוס מקום. זוהי דרכו של עולם, תהליך ביולוגי מוכתב וידוע לכולם. וכך יגיע תורם של ילדינו להקים משפחות ולהיות מנהיגים במשפחותיהם. תפקידנו ישתנה ויעבור להיות תומך ומחזיק אבל לא מוביל. כך הבוס בעבודה יתפטר או יפוטר או יפרוש לגמלאות ואחר יתפוס את מקומו, וכך מנהיג האומה צריך לפנות את מקומו לאחר מספר קבוע של שנות שירות לעמו. כולנו יודעים כי מים עומדים הופכים באושים. הדם והתאים בגופנו מתחלפים כל העת, ואם עצים לא ישירו את עליהם לא תצמח עלווה חדשה. הטבע מקבל את עובדת הכורח לתחלופה ועצים שמתים משמשים מזון לצעירים שנובטים ומתחילים את מעגל חייהם. רק בני אדם נתלים בקרנות המזבח ובטוחים כי לעד עליהם להיות בתפקיד מנהיגי הלהקה, ובכך הם מועלים בתפקידם כמשרתיה.

אכן תפקיד המנהיג קשה ומורכב: מצד אחד עליו להנהיג את להקתו, להיות כריזמטי וסוחף ולעמוד בפני מתנגדים קולניים ומלחכי פינכה דרשניים, ומצד אחר עליו להיות ענו ולדעת כי תפקידו לשרת את להקתו ולפרוש בזמן מתפקידו לפני שיסתאב. כיוון שקשה לאדם לעמוד בפני אתגר כזה ולהיות בה בעת צנוע וכריזמטי, נחקקים חוקים הבאים להגביל את כוחו.

נלקח מספרי "פסיפס אנושי – מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל" 2019 בהוצאת צמרת.