השלכותיה ואיך ניתן למנוע טראומה לטווח ארוך
כל שינוי במצב הרגיל, אם הוא נמשך מעל לשבוע, צריך להדליק נורה אדומה ולהביא לבדיקה של ההורים אם הילד.ה סובלים מהתעללות ובכללה התעללות מינית. ילד או ילדה שעברו תקיפה מינית עברו טראומה. הם עלולים לפתח חרדה או דיכאון ועלולים לסבול מהפרעות בשינה, סיוטים ופחדים ללכת לישון, הרטבה לסבול מעצבנות ומהתקפי זעם, לחוות ירידה בלימודים ובמעורבות חברתית, ואף עלולים להגיע לפגיעה עצמית, להרעבה, לפתח הפרעות אכילה ואף להגיע להתאבדות. מהן השלכותיה של תקיפה מינית בילדות וכיצד ניתן למנוע טראומה לטווח ארוך?
יותר ויותר אנו מגלים כי ילדים וילדות צעירים מותקפים מינית. תקיפה מינית יכולה להיעשות על ידי אדם זר או מישהו שהילד.ה מכירים ואף בתוך המשפחה. כיום יש פגיעות מיניות רבות הנעשות בעזרת הרשתות החברתיות. פגיעה מינית יכולה להיות חד-פעמית, להימשך חודשים או אפילו שנים, בעיקר במקרים שבהם הפוגע הוא בן משפחה, ברוב המקרים הפגיעה נעשית על ידי גברים, אך קיימות פגיעות מיניות שנעשו על ידי נשים.
תקיפה מינית היא מצב, שבו הילד או הילדה משמשים כאובייקט לגירוי מיני של התוקף, והיא יכולה להתקיים בצורות רבות. המגע הגופני יכול להיות גניטאלי (קשור לאברי המין) או לא גניטאלי. הוא יכול לערב את הפוגע באופן פעיל או שהוא יצפה בפעילות מינית שהוא דורש מהילד.ה לעשות, תוך חשיפת איברי המין של התוקף וגרייה עצמית. קיימים יחסים של כוחנות, תוקפנות, שליטה ושימוש מצד התוקף כלפי המותקף. פעמים רבות התוקף דורש מהילד.ה לשמור בסוד את האירוע או האירועים. במקרים רבים מסווה התוקף את מעשיו תחת אמירה כי הוא אוהב את הילד.ה המותקפים, יש להם סוד משותף ולכן הילד המותקף מיוחד כל כך. לעתים הוא נותן לו מתנות כדי להשיג את שתיקתו.
הילד או הילדה מבינים שמשהו מאוד לא תקין חשים מאוימים ואז עולה חוסר אונים גדול. אחת הבעיות שעלולות לצוץ היא תחושה שהם לא מבינים את המציאות, כיוון שהם מרגישים שהותקפו אך נאמר להם שהם מבולבלים ושבעצם התוקף רק אוהב אותם. אם קיימת התעלמות מצד הסביבה, גם כאשר הילד.ה מיידעים אותם לגבי התקיפה, הבלבול גובר ותפיסת המציאות מותקפת גם היא.
ילד או ילדה שעברו תקיפה מינית עברו טראומה. הם עלולים לפתח חרדה או דיכאון. הם עלולים לסבול מהפרעות בשינה, סיוטים ופחדים ללכת לישון, הרטבה או חזרה לעשיית צרכים בתחתונים, להיות לבד, לסבול מעצבנות ומהתקפי זעם, לחוות ירידה בלימודים ובמעורבות חברתית, ואף עלולים להגיע לפגיעה עצמית, להרעבה, לפתח הפרעות אכילה ואף להגיע להתאבדות. גם משחקי שליטה פתאומיים שחוזרים על עצמם, כמו קשירת בובות בחבלים, דרישה מילדים אחרים להוריד את המכנסיים, כפייה גופנית על ילדים לעשות מה שאינם רוצים – כל אלה עלולים להראות על מצב של פגיעה מינית חבויה בפוגע.
איך יודעים אם הילד עבר או עובר התעללות מינית?
כל שינוי במצב הרגיל, אם הוא נמשך מעל לשבוע, צריך להדליק נורה אדומה ולהביא לבדיקה של ההורים אם הילד.ה סובלים מהתעללות ובכללה התעללות מינית. סימנים אלו הם נורות אזהרה, ואם הם קיימים יש לפנות לקבלת עזרה מקצועית. בכל מקרה, שבו יש חשד לפגיעה מינית חד-פעמית או מתמשכת, יש לפנות לשירותי הרווחה ולמשטרה ולתת לילד סיוע רפואי ונפשי מקצועיים.
מה קורה כאשר ילד.ה מותקפים מינית?
תחושת השליטה יורדת והמצב נהיה לא ברור, קשה לניבוי וכאוטי. בגיל הילדות תלוי הילד באחרים ורגיל לקבל את דבריהם ולהישמע להם הגנות האגו, השומרות על מי שאנחנו, על ידיעה מה מותר ומה אסור לעשות לנו חלשות ופגיעות יותר. אנו בנויים כך שכשאנו עוברים תקיפה מופעלים מנגנוני הגנה נפשיים כדי לשפר את ההתמודדות וכדי שלא נסבול מתופעות ארוכות טווח של טראומה. במקרים רבים יועבר האירוע הטראומטי לרובד הלא-מודע ונפעל כאילו האירוע לא קיים, נצליח להתעלם ממנו. אז נכנסים לפעולה שלושה מנגנוני הגנה אפשריים: הדחקה, הכחשה ופיצול. זאת על מנת להגן על הילד.ה מפני פירוק אל מול האירוע שעבר.ה ולאפשר התמודדות תקינה.
מנגנוני הגנה כשמם כן הם: הם מגינים עלינו. לעיתים טוב שאיננו מודעים לכול הדברים הקשים שקרו לנו או שעלולים להתרחש, ולכן איננו מוצפים בחרדה ומסוגלים להמשיך בתפקוד היומיומי. כמו כול דבר בחיים בכלל ובתחום הבריאות הגופנית והנפשית בפרט השאלה היא המינון שבו פועל מנגנון ההגנה.
הדחקה, הכחשה ופיצול הם מנגנונים מרכזיים המעורבים ב'שיכחת' הפגיעה. הדחקה היא סילוק מחשבות מהרובד המודע והעברתו אל הרובד הלא-מודע. פיצול הוא מצב שבו הילד או הילדה מתנהלים כאילו לא קרה כלום. החלק הפגוע, הכואב, החרד שעלה בעקבות הטראומה של פגיעה מינית, מפוצל מהחלק הפעיל. הילד או הילדה נראים כאילו כלום לא קרה. הכחשה היא מנגנון הגנה המביא את הנפגעים לומר לעצמם כי מה שקרה לא התרחש באמת, אולי דמיינו אותו, הכוונה של הפוגע לא הייתה רעה, בדיוק כפי שהפוגע מנסה לומר לנו.
כל עוד מנגנוני ההגנה זמניים ולא תופסים את מירב הטווח הרגשי, הם יעילים. עם זאת במקרים של שימוש קיצוני במנגנונים אלה, כמו במקרה של התעלמות מתקיפה מינית, נדרשת אנרגיה רבה כדי לשמור את מנגנון ההנגנה פעיל, אנרגיה שנלקחת מהתנהלות תקינה של הילד.ה ואנו רואים את הסימפטומים עולים, כפי שפירטתי לעיל.
אלא שהדברים התרחשו, הפגיעה המינית הייתה קשה והנפש אינה שוכחת. הטראומה שהודחקה עלולה לעלות בנקודות התפתחות כמו בגיל ההתבגרות להפריע במיסוד זוגיות טובה, כאשר נולדים ילדים ובכל פעם כשעולה טריגר המזכיר את האירועים שהתרחשו. מפגש משפחתי שהפוגע נוכח בו, חפץ שהיה בזמן הפגיעה בחדר, אפילו שיר או ריח שמקושרים לפגיעה עלולים לרסק את ההגנות ולהביא לפירוק. לעתים הפגיעה צפה בחלומות, בפחדים מיצירת קשרים זוגיים או מאינטימיות רגשית ומינית בגיל המבוגר. פעמים רבות פגיעות, שהודחקו והיו חבויות במשך שנים,צפו ועלו באופן כה עוצמתיעד שהאדם הפגוע הקיא. יש להתייחס בכובד ראש וברצינות רבה לכל זיכרון שעולה ולאפשר לאדם לחקור אותו ולהגיע לגילוי.
איך להתמודד ולעזור כאשר עולה חשש שהבן או הבת עברו פגיעה מינית?
ילדים פוחדים לספר מה קרה להם. הם חוששים מכך שלא יאמינו להם, אם מדובר בפוגע קרוב הם לא רוצים לפגוע בו או בהוריהם. לא תמיד הם מבינים מה קרה, אך הם חשים שנפגעו בצורה רצינית, ולא יודעים לומר את זה במילים ברורות. עלינו, המבוגרים, הורים, סבים וסבתות, א.נשי מערכת החינוך או מדריכים, להיות קשובים מאוד לניסיון לספר לנו. חשוב לתת מרחב בזמן ובמקום לילד.ה לספר את שאירע, לא ללחוץ בשאלות ולא לרוץ לתקו את התוקף. התנהלות בשיקול דעת חשובה כדי להוריד את מפלס החרדה אצל הילד.ה ולתת להם הרגשה כי עתה, משהפקידו את הסוד הנורא בידי ההורה, הוא יידע איך לטפל בכך בצורה שקולה ויעילה. אסור לתת לנפגע.ת הרגשה שהם אשמים במה שהתרחש. הם מרגישים כך ממילא, וצריך להדגיש שוב ושוב כי האשמה היא בפוגע ואך ורק בו. דברו עם הילד.ה על מה ניתן לעשות, על פנייה למשטרה ועל מתן עזרה מקצועית כדי לעזור להם להתגבר על הפגיעה.
על מנת לשמור על הילדים, עוד לפני שנפגעו, חשוב מאוד ללמד אותם שהגוף שלהם הוא ברשותם בלבד, ולמי שאינו הורה או רופא אסור לגעת בו. למדו אותם להיות קשובים למה הם רוצים ומה לא, ולהתעקש על זכותם למלא את רצונם. למדו אותם לא להיות בקשר עם א.נשים שאינם מכירים, בעיקר ברשתות החברתיות. אימרו להם כי אתם המגן שלהם ושאם הם מרגישים מותקפים בכיתה, בבית, ברשתות החברתיות, עליהם לספר על כך מיד להורים או למורה.
זיכר כי ילדיכם פונים אליכם כאל המגינים שלהם. אל תראו להם שאתם נבהלים או מתמוטטים. דברו איתם על כך שהאירוע שעברו חמור וקשה ושאתם תטפלו בו ותעזרו להם להתמודד איתו ותספקו להם את העזרה המקצועית הנכונה עבורם.