שוב יש "סבב" לחימה. רקטות עפות, "בומים" נשמעים גם אלה של נפילות הרקטות וגם של ההפצצות של מטוסינו את רצועת עזה.

את הילדים הכול מפחיד: האזעקות, הנפילות בשטחנו, ה"בומים" של ההפגזות בעזה. הם שומעים הכול. שואלים את ההורים היכן היו נפילות, האם סבא וסבתא נפגעו, האם החברים שלהם בסדר. גם בגיל צעיר מאוד הם מודעים לכך ששיגרת החיים יכולה להיות מופרעת בכל רגע והם ייאלצו לרוץ לממ"ד. הם הולכים לישון ולא יודעים אם יתעוררו בלילה לקולות פגזים.

גם ההורים פוחדים. תחושת חוסר אונים עולה ומציפה מול האיום הגדול על החיים. כול הורה יודע כי הדבר החשוב לנו ביותר הוא שמירה על חייהם ועל תחושת הביטחון של ילדינו. אין לנו הרבה מה לעשות כאשר התופת תוקפת אותנו מהשמיים. ובכל זאת אנחנו יכולים לשלוט מעט בתחושת חוסר האונים.

להלן טכניקות הרגעה לילדים וגם להורים בעת שהייה בממ"ד.

אחת הטכניקות היא דמיון מודרך, ועל מנת ליישמה בממ"ד צריך לעשות את הפעולות הבאות: 1. לשבת ישיבה נוחה, לעצום עיניים, לנשום ולנשוף עמוק שלוש פעמים. כן, עד הזזת הסרעפת.

2. לאחר מכן לעבור בדמיון על איברי הגוף ולהרגיע אותם: ראש תחילה. לדמיין את המתח יוצא בצורת חיצים שנמוגים באוויר. לראות את הצבע של החיצים ואת תהליך היציאה מהראש. לחוש עפעפיים כבדות, פה רפוי, צוואר נינוח. להרפות את הכתפיים והידיים ולהרגיש את המתח זורם מהם החוצה ונעלם באוויר. להרפות את הגב ואת הרגליים.

3. במצב נינוח לדמיין מקום נעים ובטוח בו אנחנו נמצאים. לכל אחד יש מקום נעים ובטוח משלו. נסו לראות היכן נמצא המקום הבטוח הזה עבורכם: האם הוא בחדר במיטה, או על שפת הים. האם הוא פיקניק בשדה או בבית של סבא וסבתא. כאשר אני מדמיינת עצמי במקום הבטוח צריך לראות מה בדיוק מתרחש בו: לשמוע את הרחשים, להרגיש את האוויר, לדמיין האם אני עם עוד אנשים או לבד, מה הריחות שיש סביבי. צריך לשהות במקום הבטוח מספר דקות. נחוש רגיעה בקצב הלב, במתח, במרוץ המחשבות ובדאגה.

4. כדאי להתאמן על הדמיון של המקום הבטוח אחת ליום עם הילדים. כך בזמן אמת, כאשר יש אירוע מעלה חרדה הוא יהיה זמין לתפעול. אז נוכל לחזור על התרגיל ולדמיין מקום בטוח ורגיעה.

טכניקת הרגעה נוספת במהלך השהייה בממ"ד היא לשחק עם הילדים:

עדיף לשחק במשחקים המערבים לישה ועבודה עם הידיים ועם האצבעות. תהליך העבודה מערב אנרגיה ומשחרר חסימות רגשיות. אפשר להכניס למרחב המוגן ארגז פלסטיק קטן או גיגית כביסה ולמלא אותם בחול. עם בקבוק מים לתת לילד להרטיב את החול ולעבוד עם ידיו בתוך החול. אפשר לקחת צעצועי פלסטיק ולשחק איתם בחול הרטוב. אין לחשוש מלכלוך – הכול יורד במים.

תרגילי התעמלות ופעילות גופנית מצויינים להורדת המתח:

ניתן לעשות תרגילי התעמלות פשוטים: לבקש מהילד לקפוץ עשר פעמים על רגל אחת, ואז על השנייה. כאשר הוא מצליח, נמחא לו כפיים. אם יש יותר מילד אחד בממ"ד תערכו תחרות ביניהם מי מצליח לקפוץ יותר פעמים. אפשר לשחק בכדור, לקחת פח פלסטיק עגול ולקלוע לתוכו. משחקי גולות מצוינים: מי מתקרב יותר אל הקיר או מי פוגע בגולות שעל הרצפה. כל משחק פיזי משחרר את הגוף, ולכן גם את המתח. "צחוק יפה לבריאות" וגם להורדת מתח:

את המשפט הזה שמעתי רבות בילדותי. ואכן, אם הילדים יהיו עסוקים בצחוק, בציורים מצחיקים, בדגדוגים הדדיים ואפילו בהשתוללות (מבוקרת)המתח יירד. חיקוי בעלי חיים מצוין להורדת המתח. כול פעילות מוחית התופסת את מקום המחשבות על המצב המפחיד תהיה מועילה. הילדים יהיו עסוקים וזה ישכיח לרגע את המצב המאיים בו הם נמצאים. טכניקה נוספת מצוינת לחיזוק העמידות של הילדים היא חילופי תפקידים עם הילד: הילד יהיה ההורה ואילו ההורים יהיו הילדים. בתפקיד הילד ההורה ישאל את ילדו, שמשמש בתפקיד ההורה מתי תיגמר האזעקה, איך ניתן לשמור עלינו, גם לומר שאני פוחד. לילד ניתנת לו הזדמנות לגייס כוחות אגו למען אחרים, לטפל בהם ולתמוך בהם, בעקבות זאת פוחתות החרדות שלו.

אובייקט מעבר

כול חפץ שהילדה או הילד רגילים אליהם ומשרים עליהם ביטחון יעילים במצב הזה. יש לאפשר להם לקחת איתם לממ"ד וגם למקומות אחרים את החפץ הנבחר: בובה, מכונית, ליצן או אפילו את כרית השינה שלו אם זו משרה עליו רגיעה וביטחון. לסיום, חשוב ביותר לדבר עם הילדים, להקשיב להם ולא לומר מיד: "אין מה לפחד". יש בהחלט ממה לפחד, לכן יש לאשר את הפחד ויחד עם זאת לומר: "הצבא חזק ועושה הכול כדי לשמור עלינו. אם נהיה בממ"ד, נהיה מוגנים".