אנחנו גאים בילדינו, רוצים בטובתם ואוהבים אותם עד כלות נפשנו.

מה ילדינו עבורנו?

עוד לפני הלידה, עם הידיעה על ההיריון ואפילו לפני כן במשך שנות ילדותנו ובגרותנו אנחנו מדמיינים, חושבים, בונים ציפיות וחלומות על מי יהיו ילדינו. איך ייראו, מה יאהבו ומה לא, מה תהיינה החוזקות שלהם, איך יפלסו את דרכם בחיים בדרך יותר טובה מאשר אנחנו פילסנו. אנחנו מאחלים להם את כל הטוב בעולם ואף יותר מזה. רוצים ומאמינים שהם יחיו טוב יותר מאיתנו, יעשו פחות שגיאות וכמובן – יהיו הרבה יותר מאושרים מאיתנו. אם אפשר – מאושרים תמיד.

כאשר הם נולדים, בד בבד עם תהליך הפנטזיה על איך ייראה בני או תיראה בתי עולה עולם חדש ומציף של השלכות שלנו על הצאצא שזה עתה נולד. בספרם "תסריטים נרקיסיסטיים של הורות" כותבים שלושה פסיכואנליטיקאים שוויצרים על תופעת ההשלכות של הורים על ילדיהם בתהליך לא מודע זה. (מנזנו, ג', פלצ'יו אספסה, פ' וזילקה, נ'. (2005).

פעמים רבות כל כך דיברתי על נושא חשוב זה עם נשים ועם גברים שהגיעו אליי לטיפול. עכשיו אני שמחה לחלוק איתכם את הידע הזה. כפי שכתבתי עוד בשלב ההיריון אנחנו מצפים, מדמיינים, שואפים לדעת איך ייראו ילדינו. כאשר הם נולדים אנו רוצים דברים רבים עבורם. בתוך כך אנחנו "שמים עליהם" — משליכים — חלק מרצונותינו ושאיפותינו עבורם. האומנם עבורם? גם עבורם וגם עבורנו. לכל אחד מאיתנו היו במהלך גדילתו תכונות, תקופות או מצבים שהיו כואבים עבורו. השנים חלפו, התבגרנו, אולם הפצע נשאר פתוח בתוכנו, מחכה לריפוי. הריפוי יכול להיעשות דרך ילדינו. זה לא כל כך רחוק מן המציאות כפי שאולי נעדיף לחשוב. הרי כולנו רוצים שהבת או הבן שלנו ייהנו בחייהם, יחיו בזוגיות מוצלחת, יעבדו במקצוע שאותו הם אוהבים ויתפרנסו בכבוד. אנו מקווים כי והם יעשו פחות שגיאות מאיתנו כהורים.

ילדינו יכולים להיות מיכל להשלכת המצוקות שחשנו בעבר, ובמהלך חייהם המוצלחים יעזרו גם לנו בתיקון המצוקות של אז שהרי יש בהם חלק מאיתנו, הוריהם: הגנים שלנו, החינוך שלנו, הערכים, האהבות והכעסים. הם ממשיכים אותנו. מתוך כך אנחנו משליכים עליהם קשיים מעברנו: קשיים בלימודים, קושי חברתי, מאפייני גוף שלא אהבנו בעצמנו, פחדים, בדידות, חוסר באהבה הורית, ליקויי למידה, עוני של המשפחה, מקום מגורים קשה, העובדה שרצינו כלב — כל אלה הם רק חלק מהדברים שאנו יכולים, כהורים, להשליך על ילדינו. בעקבות ההשלכה בתנו או בננו מחזיקים עבורנו את קשיי העבר שלנו. משום כך אנחנו משקיעים זמן ומאמץ רבים כדי לרפא, לשנות, לתקן את המצוקות עבורם. וגם עבורנו.

הטיפול בילד הסובל את הסבל שסבלנו אנו מרפא גם את הילד וגם אותנו. קשה לעיכול? אולי אתה או את תחשבו על תכונה או על אספקט בכם שלא אהבתם כאשר הייתם ילדים. הרי תעשו הכול כדי שילדכם לא יחוש מצוקה בגלל אותו הדבר. תוכלו להיות מודעים לעיסוק הרב שלכם בנושא ולפחד המתלווה לכך — כל אלה גם אם הבת או הבן לא באמת חשים מצוקה דומה. את המצוקה שלכם אתם מנסים לרפא דרכם. ייתכן שזו הסיבה שבגללה אנו נסערים כל כך כאשר ילדינו במצוקה המזכירה את זו שלנו. במצב כזה מתרחש תהליך שבו "נפתחת דלת" אל עולמנו הפנימי, הילדי. אנו חשים את עוצמת הכאב והקושי שאותם חווינו כילדים ולא הצלחנו לרפא אז. לא פעם אני מתדיינת עם עצמי: האם לרצות שילדיי ימשיכו את דרכי ויהיו כמוני? ואולי עדיף להם ללכת בדרכם, לעשות את "מסע הגיבור" שלהם ולבחור את הבחירות שלהם. אולי אני יכולה להתעודד מהידיעה כי נתנו להם, בעלי ואני, הסבים והסבתות, הדודים והדודות, השכנים, החוגים, בתי הספר, הטיולים והמדינה את הידיעה כי הם יכולים. הם יכולים למצוא את דרכם. הם יכולים ללכת במסע החיים בדרך נכונה עבורם ככל האפשר. עדיף שיהיו עסוקים בהתוויית דרכם ולא ישקיעו אנרגיה בניעור ההשלכות שלנו מעליהם.

ביבליוגרפיה:

מנזנו, ג', פלצ'יו אספסה, פ' וזילקה, נ'. (2005). "תסריטים נרקיסיסטיים של הורות" לוין, מ' (תרגום). תל אביב: תולעת ספרים.

מן-שלוי, ח'. (2016). "מהאולטרה-סאונד לצבא — המסלול הלא מודע של הגבריות הישראלית". תל אביב: רסלינג.