כבר כשספרי הראשון, "פסיפס אנושי" היה בתהליכי הוצאה לאור בער בי הספר הבא. ספר שיציג את תהליכי ההתפתחות שלנו שזקוקה לשילוב בין תהליכים קוגניטיביים לרגשיים, שיראה כיצד תהליכי חשיבה משתלבים ומשפיעים על התפתחות רגשית.
למעלה מ-35 שנה אני מטפלת באנשים. במשך כל השנים האלה קראתי ללא הרף תיאוריות, שיטות עבודה, תיאורי מקרה, התלבטויות של מטפלים ומטפלות לגבי הדרכים הטובות לעזור לאנשים, לנשים ולילדים. השתתפתי בימי עיון וכנסים, באינספור השתלמויות והדרכות.
נהניתי הנאה רבה מתהליך הלימוד ומההבנה. נפש האדם עניינה ומעניינת אותי מאוד: איך אנשים משתנים? מה מביא להתפתחות ומה נותן לה כיוון, מדוע אנשים 'נתקעים' והתפתחותם נעצרת?, מדוע הם סובלים בנפשם ובהרגשותיהם, ואיך זה משפיע על תפקודם ועל מילוי המטלות שכל אדם נדרש לעשות כדי להמשיך במסע חייו?
כאשר משהו מעניין אותי אני לומדת עוד ועוד. הכתיבה הייתה דרך מצוינת להמשיך וללמוד. החקירה, הקריאה, החשיבה והדיונים עם אנשים וילדים – כל אלה עזרו לי להבין ולגבש את הדברים שהבאתי בספר זה.
מספר דברים היו לי חשובים במיוחד. מקום האישה המשתנה בשנים האחרונות ובעיקר מקום היסוד הנשי בחיינו. יונג – פסיכואנליטיקאי ידוע ותלמידו של פרויד הביא למודעות תיאורטית את העובדה כי כולנו פועלים על פי יסוד גברי ויסוד נשי. יסוד גברי פירושו להתנהל על פי הרציונל, המודעות, ישירות להשגת המטרה ולחתוך את מה שלא מקדם אותה באותו הרגע. היסוד הנשי הוא התנהלות על פי האינטגרציה, האינטואיציה, המעגליות והלא מודע. נוימן, תלמידו של יונג שעלה לארץ וכתב וטיפל כאן, היה הראשון לטעמי שראה ביסוד הנשי חשיבות – לא רק לאדם אלא גם לחברות. הוא ראה את ההשתנות במקום שתפס היסוד הנשי בהתנהלות תרבויות ונתן לו מקום של כבוד כשציין כי להתפתחות האישית והחברתית ואף האנושית חשוב שיתוף פעולה בין היסוד הנשי לגברי.
דבר חשוב נוסף עבורי בספר הוא מחול ההתפתחות והקיבעון, לאור תבניות החשיבה שלנו המנהלות את חיינו. תבניות חשיבה מתגבשות בנו מרגע הלידה ובמהלך החיים הן מכתיבות את מה נשמע ונראה, את דעותינו והערכים שלנו, את יחסנו לאחרים ואת כל מה שנרגיש, נחשוב ונעשה. תבניות חשיבה יכולות להשתנות והן משפיעות עלינו, כפי שאנחנו משפיעים עליהן בתהליך גומלין של התפתחות.
בנושא זה עניינו אותי במיוחד תבניות חשיבה שהביאו לכשלים בהתנהלות: למשל בקרבות צה"ל, בתפיסת מקום האישה והילדים בחברה, בתפיסת האחרים והרשות להשתלט עליהם בשם "קידמה, נאורות והתפתחות". הספר מסתיים בתבניות החשיבה שהיו ועודן בבסיס בנייה מחדש את ארץ ישראל והתיישבות של העם היהודי בה, על המיוחדות והעוצמה שבו.
על כל אלה חשבתי, למדתי, כתבתי ושוב למדתי וחשבתי.
ואז הגיעה הקורונה, המחלה שהציפה את העולם.
מן הספר "מחול התודעה והנפש" מאת נטע ענבר־סבן
ואז הגיעה הקורונה. תחילה שמענו משפט מפי קריינית חדשות בטלוויזיה – אמירה לא ברורה על איזה וירוס שמסתובב בסין. הטון היה נרגש ומלא פאתוס. לזה אנחנו רגילים אצל קרייני חדשות בטלוויזיה. כמו רבים אחרים אמרתי בליבי: "באמת, זה בסין. כל כך רחוק מאיתנו. כבר היו מגיפות בסין שלא נגעו בנו, כמו גם בדרום אמריקה או באפריקה". עוד יום חלף ועוד מהדורת חדשות. בהדרגה טפטפו הידיעות: הווירוס הגיע לאיטליה ובהמשך לספרד. עדיין לא ישראל, נכון? איזו הקלה. ועוד מהדורת חדשות. ושורות המבזקים באינטרנט מתמלאות במילים: וירוס, קורונה,covid 19 , מה זה בכלל? והמשכנו בשגרת חיינו.
והנה החולה הראשון בישראל. אבל הרי הוא תייר. לא, בנו זה לא ייגע. וכבר אני חוששת להיפגש עם חברה קרובה שהיא מדריכת תיירים, והיא חוששת להיפגש עם בני משפחתה. המידע ממשיך לזרום. התחלה של היסטריה שנראית לי מוגזמת. באמת? מדינת ישראל החזקה/ המוצלחת/ האיתנה/ החכמה. בנו זה לא יפגע. מעגל החולים מתרחב. מתחילות אינספור תיאוריות כאשר רב הנסתר על הגלוי, אפילו רב מאוד. בעצם איננו יודעים דבר רק שהווירוס … מה? כמו שפעת קלה? קשה? מביא לסיבוכים? תוקף תינוקות? ילדים? מבוגרים? קשישים? איך נדבקים? "אסור לגעת במשטחי מתכת! הווירוס נשאר עליהם במשך ימים". וכבר סרטון הסברה ישראלי שרץ בעולם על הדבקה דרך כפתורי המעליות. מסיכות? "מה זה השטויות האלה? אני לא עוטה מסיכה, זה לא נוח, חם, מגעיל, חונק…" ומרחק? מתחילים להביט על אלה שנצמדים בסופרמרקט ובאוטובוס ביִראה מהולה בכעס: "הוא ידביק אותי, לא אכפת לו, איזו אנוכיות".
ושוב מהדורות החדשות. והכל מהול בהקמת ממשלה מאונס, אונס העובדות הפוליטיות: אף מפלגה לא יכולה להקים ממשלה עם בנות הברית המוכרות שלה. מה יהיה? מיום ליום הולכת ומתגברת תחושת חוסר האונים. האם עליי להמשיך ולקבל אנשים לטיפול בקליניקה? האם לבקש שיעטו מסיכות? אני מבקשת ונתקלת לעתים בזלזול מנומס, נותנים לי להרגיש שאני היסטרית ללא סיבה. ובכל זאת מתעקשת. המטופלים ממלאים את בקשתי מתוך התחשבות או נימוס. גם לי קשה לשבת עם מסיכה שעות של טיפולים. מתחילה לבעבע תחושה של מוּגנוּת כאשר אני והסובבים אותי עוטים מסיכה.
ושוב תרחישי אימים במהדורות החדשות. לרוע המזל, אימת הווירוס משתלבת בפוליטיקה המקומית. נשמעים קולות וקולות שכנגד על חומרתו. תיאוריות קונספירציה מרימות ראש: "הטבע כועס עלינו", "הסינים הינדסו לוחמה ביולוגית", "ראש הממשלה מאפשר את התפרצות הווירוס כדי שלא יתחיל המשפט נגדו". תנועה תזזיתית בין קוטב המציאות לזה של הדמיון. שֵדי הדמיון מרימים את ראשם והפחדים מציפים אותנו. מתחילות להסתמן הסכנות שבווירוס, שרטוט דהוי של מסלול החולי ושל ההשלכות לאחר מכן. עולה פחד להיפגש עם אמי ועם חמותי, הרי הן בקבוצת סיכון. ואז גם מגיע איסור, סגר ראשון. מפחיד אבל עדיין התחושה בעם היא ש"אנחנו נתגבר". הסגר עשה את פעולתו וההדבקה ירדה. "אין, אין עלינו, על עם ישראל". קולות מקצועיים מדברים על "חסינות העדר" של העם בישראל ומנגד על אפשרות של אלפי נדבקים ביום ועשרות מתים בחודש. "זו הפחדה מיותרת של בעלי העניין במשרד הבריאות, שנובעת ממניעים שאינם רלוונטיים", אנחנו אומרים לעצמנו. הסגר אכן הוריד את התחלואה והמשמעת מתרופפת. מדינת ישראל אינה מסוגלת לאכוף את ההגבלות שהיא מטילה. התחלואה גוברת ואנחנו מגיעים לאלפי נדבקים ביום. "מערכת הבריאות על סף קריסה", כך אומרים לנו שדרני הטלוויזיה. אני מפסיקה לצפות במהדורות החדשות הנזעמות.
ושוב הווירוס מעורב בפוליטיקה. האמון במנהיגים נמצא עתה בשפל המדרגה. יד וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ יד), כך נאמר בעת מתן תורה. כלומר: הדברים ברורים, בהירים ומטילי מורא. רק שהפעם אין זה קול האלוהים, אלא קולות המנהיגים המטילים הגבלות על העם אבל בעצמם אינם עומדים בהגבלות אלו. תחושת התמוטטות. והנה סגר שני. גם הוא מופר על- ידי חלק מנבחרי העם. אנא נגיע?
אני חשה את הייאוש מחלחל אצלי, אצל משפחתי וחבריי ואצל מטופלים שלי. כמו שמיכת ערפל הולכת וּמַסמיכה, חודרת לכל מקום, לא מאפשרת לנשום בחופשיות, מעכבת את ההתנהלות ועוצרת את החיוניות. חיינו ממשיכים להשתנות ועתה אנחנו יודעים שהווירוס יישאר תקופה לא קצרה.
אותה תחושת היבריס שליוותה אותנו בסגר הקודם נעלמת. אמירת ה"זבנג וגמרנו", כפי שאמרנו בזמנו על מלחמת ששת הימים, נמוגה לאיטה. מתברר לנו כי אנחנו וכל העולם נתונים במלחמת התשה מסוכנת. בהדרגה ידוע לנו יותר על הווירוס ועל דרכי התפשטותו. קל לעצור אותו: להתרחק חברתית, לעטות מסיכות ולא להתקהל. לעם ישראל החם, המשפחתי והחברתי אומרים שאסור לערוך חתונות ולהבדיל לוויות מרובות משתתפים? הרי אנו חווים כל דבר בעזרת הלהקות האנושיות שאנו משתייכים אליהן. הקשרים האנושיים הם אלה שנותנים לנו את החוסן שלנו.
הבלבול גובר ואיתו הייאוש. המנהיגות מבולבלת בעצמה. מאבקי כוחות פרסונליים ופוליטיים תוקעים את מהלך ההחלמה. אנשים נמוגים אל תוך תהום הנשייה של חוסר תעסוקה וקשיים כלכליים: "אין אוכל במקרר" הוא משפט שמושמע שוב ושוב במהדורות החדשות. חוסר התקווה נותן את אותותיו. ושוב פוליטיקה ומגפה מתערבבות: ההפגנות נגד ראשי המדינה גוברות ולא ניתן לעצור אותן. כאשר נאסרות הפגנות המוניות, מתגברת המחאה אף עוד יותר. בכל צומת ראשי בישראל וגם בצמתים נוספים ברחבי הארץ עומדות משפחות עם ילדים, מבוגרים, קשישים שאינם מוותרים על זכותם למחות ולהביע את קולם על מה שלדעתם הורס את כל מה שבנו כאן כשהקימו את המדינה. החשש גובר ואין מנהיג בישראל. הקורונה שינתה את כל חוקי המשחק.
אין ספק כי אנחנו נמצאים בתהליכי שינוי חברתי-כלכלי-פוליטי מואץ. באשכול הפרקים הנוכחי אביא את תהליכי השינוי ואת המנגנונים העומדים בבסיסם. בתחילה נברר מה קרה מבחינה חברתית בעקבות התפרצות הווירוס.
הקורונה טרפה את תבניות החשיבה ואת ההתנהלות היומיומית שלנו. הכניסה פחד ומורא לחיינו. היא ערבלה את חיינו והיה עלינו להיאחז בתבניות חשיבה מוכרות אבל גם להגמישן ולשנות אותן, לבנות דרכי התייחסות ועשייה חדשות. תבניות החשיבה הן שעזרו לנו להתמודד טוב יותר או פחות עם המחלה במהלך שלביה עד היום. מרגע אובדן השליטה וניסיון לקבלה בחזרה דרך מחשבות קונספירציה באשר למקורה, המשך בניסיונות להתמודד עם הסגרים, הבידודים, הדיכאונות שעלו אצל מבוגרים וילדים. בעיקר בנות ובני הנוער נפגעו מהבידודים החברתיים שנכפו עליהם. בתחום בריאות הנפש והרפואה הייתה התמודדות עם עלייה דרמטית במצבי קיצון רגשיים, דיכאונות, היבלעות ברשתות חברתיות, תחושות אין אונים וחולשה ומצד שני גדלות ומגלומניה כפיצוי. הייתה עלייה באובדנות וביטויי מצוקה רגשיים קשים. את מיטב כוחות הנפש שלנו גייסנו כדי להתמודד עם מה שנתפס כשבירת מהלכי החיים והצורך להסתגל למצב חדש. להסתגל משמעו לשנות תבניות ודפוסי חשיבה ולפתח אחרים אדפטיביים למצב הקיים. הכעס הרב שזרם בתוך אנשים ובין להקות אנשים שונות בתוך העם היה לעתים קשה מאוד להכלה. הספר עוסק בסיבות לכעס ובהבנה את תפקידו ואת הדרכים למתן אותו.
מחיר הספר 89.00 שקל
למזמינים דרך האתר הנחה 9 שקלים
הספר יישלח בדואר רשום בתשלום של 20 שקלים
לארגונים, חברות וספריות נא ליצור קשר לקבלת מחיר מיוחד
